פרשת וישלח - וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ

לדעת הרש"ר הירש, אלפי זוזים הרי הם בעיניו של הצדיק כשרוך נעל, בשעה שיש להוציא אותם למטרה נעלה; אך ערכו של שרוך נעל עולה לאלפי זוזים, בשעה שהוא עומד להתבזבז ללא טעם וללא מטרה

הרב כרמיאל כהן 18/11/21 09:45 יד בכסלו התשפב

נחל היבוק, צילום: shutterstock
נחל היבוק, צילום: shutterstock

(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק: (כד) וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל וַיַּעֲבֵר אֶת אֲשֶׁר לוֹ: (כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר:

(פרק לב)

כיצד אירע שיעקב נותר לבדו? הלא הוא העביר את כל אשר לו את הנחל, וכיצד ועל שום מה נפרד מהם?

אומרים חז"ל (חולין צא, א):

"ויותר יעקב לבדו - אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם וכל כך למה - לפי שאין פושטין ידיהן בגזל".

יעקב נותר לבדו כיון שלאחר שהעביר את כולם, חזר לצד השני של הנחל "לראות אם לא שכח דבר" (לשון הרש"ר הירש. השווה רש"י על הגמרא שם). יעקב לא היה בטוח אפילו שהשאיר פכין קטנים מאחוריו, אבל רצה לוודא זאת. כל כך היה חביב עליו ממונו, לרבות דברים קלי ערך!

הסיבה לחביבות זאת שחיבב יעקב את ממונו אינה רק תכונה אישית של יעקב, לדעת חז"ל, אלא היא אופיינית לצדיקים. הסיבה לכך היא: "לפי שאין פושטין ידיהן בגזל". מבאר הרש"ר הירש:

"רכוש, שצדיק זכה לו ביושר, אפילו אינו אלא שוה פרוטה, הרי הוא קדוש בעיניו, הוא לא יבזבז אותו, אף לא ישחית אותו לריק, והוא אחראי על שימושו היעיל. אלפי זוזים הרי הם בעיניו כשרוך נעל, בשעה שיש להוציא אותם למטרה נעלה; אך ערכו של שרוך נעל עולה לאלפי זוזים, בשעה שהוא עומד להתבזבז ללא טעם וללא מטרה".

יחסי החיבה לממון אינם נובעים מקמצנות או רכושנות. אלפי זוזים הרי הם כשרוך נעל כאשר על הפרק עומדת מטרה נעלה. הממון אינו ערך לעצמו, הוא נועד לשרת מטרות נעלות ואין כל חשיבות לסכומי עתק מול מטרה נעלה אחת. אולם, מאידך גיסא, העובדה שאין ערך עצמי לממון אסור לה לגרום לכך שהאדם יבזבז ממון, ישחית לריק, ללא כל מטרה. עליו לחפש מטרה נעלה שתוכל להתמלא על ידי הממון. האדם "אחראי על שימושו היעיל" של הממון, ומבחינה זו "ערכו של שרוך נעל עולה לאלפי זוזים, בשעה שהוא עומד להתבזבז ללא טעם וללא מטרה".

יחס ראוי זה לממון קשור קשר הדוק לאופן בו הושג הממון:

"מי שאינו פושט ידו בגזל, והוא קורא את שלו רק מה שהצליח לרכוש במאמציו הישרים, זה יראה את חסדי ההשגחה בכל קנין שרכש; אם מחוט ועד שרוך נעל, הכל בא לו בזיעת אפים ישרה, שנתברכה בידי שמים, וערכו לא ישוער".

ממון שהושג שלא כדין אינו מקנה ל"בעליו" יחס ראוי לממון, כיון שהיכולת להשיגו בכל הדרכים והאמצעים, כשרים ושאינם כשרים, מורידה את ערכו. כסף בא וכסף הולך. רק מי שעמל באמצעים כשרים וישרים להשיג את ממונו הוא "יראה את חסדי ההשגחה בכל קנין שרכש". כל פרוטה ופרוטה שישיג הרי היא בעיניו פרי "זיעת אפים ישרה, שנתברכה בידי שמים", ולכן ערכה גדול.

יעקב אבינו מכיר בערך כל חוט או שרוך נעל, שעמל עליו בזיעת אפיו בשנותיו הארוכות

והקשות בבית לבן ("הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי – לא, מ). יושרו ונאמנותו ("זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי. טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה" – שם לח-לט) הם שיצרו את היחס הראוי לממון שזכה בו.

יעקב חוזר לבדוק אם לא השאיר פכין קטנים מאחור; פכין שיוותרו סתם כך, לריק.

אל תשחקו אותה: כך תוכלו ללמוד בקלות את ההלכה. כל הפרטים >>

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר