פרשת וישלח: תֹּלְדוֹת עֵשָׂו

על פי רבי אברהם סבע בפירושו "צרור המור", התורה מתחילה באות ב' ומסתיימת באות ל' כדי להורות לנו לשים לב לכל התורה, גם לפסוקים שנראים בעינינו לא חשובים. הוא מדגים זאת בנוגע לפירוט תולדותיו של עשו.

חדשות כיפה הרב כרמיאל כהן 02/12/20 22:36 טז בכסלו התשפא

פרשת וישלח: תֹּלְדוֹת עֵשָׂו
עדר, צילום: shutterstock

(א) וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם:  (פרק לו)

בסוף פרשתנו פרשת וישלח כתובים בפירוט תולדותיו של עשו. השאלה כמובן היא מה הטעם בפירוט זה? רבי אברהם סבע בפירושו "צרור המור" מציע טעם לדברים, אך הוא מקדים להצעתו דברים עקרוניים בנוגע לנושאים בתורה שנראים לנו מיותרים; כך הוא כותב:

"לפי הפשט נראה לי, שנוכל להוציא מענין תולדות עשו ענין גדול ונורא מאד מי יכיל ענייני התורה ועומקה. כי אפילו מן הדברים שנראים לנו מיותרים ובלתי צריכין יש בהם רמזים גדולים, ולכן כל התורה כולה קשורה בסוד ל"ב נתיבות חכמה, מבראשית עד לעיני כל ישראל, ולכן התחילה התורה בבי"ת וסיימה בלמ"ד, בענין שיש לשים לב לכל התורה לפי שאין הפרש בין "שמע ישראל" ובין "ותמנע היתה פלגש"".

התורה מתחילה באות ב' ("בראשית") ומסתיימת באות ל' ("ישראל") כדי להורות לנו לשים לב לכל התורה, הן לפסוקים שנראים בעינינו חשובים הן לאלו שנראים בעינינו לא חשובים, "כי אפילו מן הדברים שנראים לנו מיותרים ובלתי צריכין יש בהם רמזים גדולים".

בעקבות השקפת עולם זו ניגש "צרור המור" לעיין בתולדות עשו:

"ולכן שמתי לבי ועיני לראות מה זה כי בזאת הפרשה בהתחלתה כתב "עשו הוא אדום" (פסוק א), ובסופה כתב גם כן "עשו הוא אדום" (צ"ל: "הוא עשו אבי אדום" – פסוק מג). וכן מה זה שמנה בתחלה אלופי עשו (פסוקים טו-יט) ואחר כך מלכי אדום "ואלה המלכים" (פסוקים לא-לט). ואחר כך חזר לכתוב "אלופי אדום" (פסוקים מ-מג), וחתם הפרשה ב"עשו הוא אדום" (צ"ל: "הוא עשו אבי אדום" – פסוק מג)".

"צרור המור" שם לב שפרשת תולדות עשו פותחת בכינוי פשוט לעשו ואחר כך יש עלייה והתעצמות: אלופים, מלכים. בהמשך יש ירידה: אלופים, ובסוף שוב כינוי פשוט לעשו.

מה פשר העלייה והירידה האלה?

ממשיך "צרור המור":

"ועלה בידי זהב סגור מזוקק שבעתים בענין הבטחת גאולתנו, ובהשפלת עשו שונאינו, ולכן תמצא כי גדולת עשו היתה בלי סבה, כי פתע פתאום עלה למעלת אלופים. כי בתחלה היה איש רגלי... ומיד עלה לאלופים... ומיד עלה למעלת מלכים... ואחר כך ירד ממעלתו, וממלך ירד למדרגת אלוף... ואחר כך ירד ממדרגת אלוף וחזר לאיש רגלי. וחתם המאמר ואמר "הוא עשו" הנזכר למעלה שהיה אלוף ומלך ואלוף ועכשיו חזר להיות איש רגלי, וזהו חסרון גדול ולעג וקלס לסביבותיו. ולכן אמר הנביא "הנה קָטֹן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד" (עובדיה א, ב), וכל זה לאות על מפלתו, כי כמו שעלה בלי סבה ירד בלי סבה, כשיהיה במעלה העליונה ירד עד התחתונה, כמאמר הנביא "אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קִנֶּךָ משם אורידך נאם ה'" (שם, ד), פתע פתאום, כמו שעלית בלי סבה".   

המבנה המשקף עלייה וירידה מלמד על מפלתו של עשו. עלייה פתאומית בלי סיבה, ו"כשיהיה במעלה העליונה ירד עד התחתונה", ירידה פתאומית בלי סיבה.

לעומת פתאומיות העלייה והירידה של עשו גאולתם של ישראל היא הדרגתית, כפי שכותב "צרור המור":

"אבל גאולת ישראל אינה כן, אלא יעלו ממעלה למעלה קו לקו צו לצו (על פי ישעיהו כח, י; יג), וכמו שאמרו במדרש שיר השירים (פרשה ו, י) על פסוק "מי זאת הנשקפה כמו שחר" (שיר השירים ו, י), כך היא גאולתן של ישראל, מיד תהיה כמו שחר שמתחלת להאיר, ואחר כך יפה כלבנה, ואחר כך ברה כחמה, ואחר כך איומה כנדגלות, שהם דגלי מעלה בסוד ארבע מחנות השכינה המאירים לשמש. והיה זה לפי שישראל הם חלושים מכח הצרות והגליות ולא יוכלו לסבול האור החזק, ולכן צריך לחזקם מעט מעט, בענין שיעלו ממעלה למעלה מאור השחר לאור הלבנה, ואחר כך לאור החמה".

גאולתם של ישראל היא הדרגתית ומתקדמת אט אט. ההדרגתיות באה לידי ביטוי בפסוק "מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר יָפָה כַלְּבָנָה בָּרָה כַּחַמָּה אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת". בהתחלה היא "כמו שחר שמתחלת להאיר", אחר כך היא מתקדמת להיות "יפה כלבנה", אחר כך "ברה כחמה", ואחר כך "איומה כנדגלות, שהם דגלי מעלה בסוד ארבע מחנות השכינה המאירים לשמש".   

"צרור המור" מסביר שהצורך בהתקדמות הדרגתית נובעת ממצבם החלוש של ישראל שבעקבות הצרות אינם יכולים לסבול אור חזק של גאולה "ולכן צריך לחזקם מעט מעט".

בהמשך כותב "צרור המור":

"וזה נחמה גדולה לישראל שאף על פי שנראה מלכות הרשעה עומדת במעלות עד לשמים, אנו מובטחים שיפלו ולא יוכלו קום".

מהירות העליה של "מלכות הרשעה" היא זמנית, בסופו של דבר "אנו מובטחים שיפלו ולא יוכלו קום". זאת נלמד ממבנה פרשת תולדות עשו, כמבואר לעיל. לעומת זאת העליה האיטית וההדרגתית של ישראל היא לגאולה תמידית.

בשולי הדברים יש לציין שבסוף דבריו כותב "צרור המור" את הדברים המרתקים הבאים:

"וזה היה כתוב בספרי בארוכה, ודרשתי אותו בהיותי בקאשׂטיליא בקבוץ החכמים ושבחוהו, וחכם אחד מהמקובלים בזוהר היה מגמגם ואומר שנראה לו שהוא מהזוהר, ואמרתי לו שאם ישלחהו אלי עבידנא יומא טבא לרבנן (=אעשה יום טוב לחכמים, על פי ברכות מו ע"א; שבת קיט ע"א; קידושין לא ע"א), ולא ראיתיו עד הנה ופשפשתי בספרי הזוהר ובמדרשות ולא מצאתיו".

קטע זה מעניין מכמה היבטים אבל נזכיר רק אחד מהם: מרגש לדעת שאת הדרשה הזו העוסקת במפלת אדום ובגאולת ישראל דרש "צרור המור" עוד בהיותו בספרד לפני שגורש משם עם אחיו היהודים בשנת רנ"ב (1492).

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן