סיפור מכירת יוסף הוא מן הסיפורים הקשים בתנ"ך. ליבנו תמיד עם יוסף במהלך הסיפורים הללו. אנו כואבים את כאבו בהשלכתו לבור ובתחינתו לפני אחיו, מלווים אותו למצרים ולבית פוטיפר, ונשארים במתח כאשר הוא מובל לבית האסורים. קשה להבין כיצד שנאו האחים עד כדי כך את יוסף, שהיו מוכנים למכור אותו.
פירוש המלבי"ם להתנהגות האחים
רבים מהמפרשים ניסו לתת הסבר להתנהגותם של האחים. מפשט הפסוקים עולה כי המקור לשנאה הוא קנאה, מפני שהיה הבן האהוב על יעקב, שאף נתן לו כותונת פסים. מתוך הניסיון להבין כיצד יכלו האחים למכור את אחיהם, המפרשים הסבירו את מניעיהם באופנים שונים.
לימוד זכות כלפי האחים מופיע כבר במדרש (בראשית רבה פ"ד, ט), שמנסה להחזיק יחד ביקורת ולימוד זכות על האחים. לפי המדרש, חוסר היכולת לדבר לשלום נבע מתוך יושר: האחים לא יכלו לדבר אחד בפה ואחד בלב.
הנצי"ב מסביר: "ולא יכלו דברו לשלום: לא סבלו דברו עמם לשלום, דכסבורים היו שהוא שונא אותם גם כן אלא שמסתיר שנאתו, וזה לא יכלו לסבול." כלומר, הם האמינו שיש ביוסף צביעות, וסירבו לומר אחד בפה ואחד בלב. נושא זה חוזר כאשר יוסף מספר את חלומותיו לאחיו. המלבי"ם מוסיף ומסביר שיוסף חשב שאחיו אוהבים אותו ויפתרו את חלומותיו לטובה, אך הם פירשו זאת בתור חנופה וחוסר כנות (מלבי"ם לבראשית ל"ז, ה).
הסבר זה אינו מצדיק את המעשה, וברור שמכירת יוסף היא דבר שלילי. ובכל זאת, חז"ל מנו את ה"חנפים" - הצבועים - בתוך רשימה של אלו שאינם מקבלים פני שכינה (מדרש תהלים על מזמור ק"א). האם היה על האחים להעמיד פנים שהם אינם שונאים אותו ולהפוך לצבועים? מה על אדם לעשות כאשר שנאתו, לדעתו, מוצדקת?
לאחר סיפורם של האחים, מופיעה בפרשה דמות המציגה גישה שונה בתכלית ואף הפוכה משלהם - תמר. היא פועלת בערמה ומתכסה בצעיף לאחר שהיא רואה שיהודה לא הולך לתת לה את שלה בנו. זאת התחזות והצגה, ובכל זאת תמר נזכרת בתודעה שלנו לא רק כאם המשיח, אלא גם - ואולי בעיקר - בשל מעשיה אלו. היא מעדיפה להישרף ולא לחשוף את חרפתו של יהודה ברבים. על זה אמרו חכמים: "נוח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים".
ובכל זאת, תמר אינה מוותרת על האמת, אלא יודעת להגיש אותה בחכמה: במקום לחשוף את המידע בפומבי, היא שולחת ליהודה את החותמת, הפתילים והמטה, עם המסר: "הכר נא". ניתן לראות סמליות במילים אלו: לא הכל הוא כמו שהוא נראה; עליך להכיר בכך שידיעתך הייתה מוגבלת ושטעית. ויותר מכל, עליך לפתוח את הראייה ואת הלב אל האחר.
הסיפור מציג דרכים שונות להתמודד עם מתח בין ערכים
בסופו של דבר יהודה מודה שתמר "צדקה ממני" (בראשית ל"ח, כ"ו) - הודאה על כך שלא נהג בהוגנות כאשר הושיב אותה אלמנה בבית אביה ולא נתן לה את בנו. הוא מקבל את דבריה, ובהמשך גם יודע לקחת אחריות על גורלו של משפחתו ולהתעקש על החזרתו של בנימין לחיק אביו.
תמר מציגה שיטת פעולה המשלבת בין אמת ושלום - האמת מתקיימת בסופו של דבר, אך תוך שמירה על כבוד האדם. היא בעלת טקט, ויודעת איך להציל את עצמה מבדידות ומשריפה. אין פלא, אפוא, שלמרות מעשיה התמוהים לכאורה, הפכה לאחת הדמויות הייחודיות והנערצות בתנ"ך.
סיפור מכירת יוסף, לצד סיפור יהודה ותמר, מציבים דרכים שונות להתמודד עם מתח בין ערכים. האחים בחרו ביושר פנימי, לא לומר שלום כשהלב רחוק מכך, גם כאשר הדבר הוביל למעשים קשים. בניגוד לאחים, תמר אינה דבקה באמת היבשה, אלא מסתירה מידע, פעם אחר פעם. אך היא אינה עושה זאת למען טובתה האישית, ולא בתור נקמה - אלא מתוך חכמה וטקטיקה, וראיית התמונה השלמה. היא מבינה שיש כאן סיפור גדול יותר שעליה להיות חלק ממנו, ומצליחה לראות מעבר לעצמה, לתחושותיה הקשות ולסכנה האורבת לה.
פעמים רבות בחיים אנחנו נתקלים במצבים מורכבים. מול עינינו עולים ערכים מנוגדים: אמת ושלום, צדק ורחמים. הבחירה באחד עלולה להיראות כוויתור על האחר. לרוב יש בנו נטייה לבחור בדרך השלום והרחמים, אך בכך עלולים אנו להפוך לשקרנים או לצבועים, ואפילו לחסרי עמוד שדרה מוסרי. דווקא תמר, המתכסה והמכסה, מראה לנו עד כמה האמת היא גדולה וחזקה ועם זאת אינה יכולה להיות עיוורת. היא מכירה במורכבות של מצבים ובמגבלותיו של האדם בהבנת האמת, אך יותר מכל - היא מראה כיצד ניתן להגיע אליה בסופו של דבר, אם רק נדע לפקוח עיניים ולראות את האחר.
הכותבת היא סטודנטית בבר אילן למדעי היהדות בתוכנית "כרמים" ולתולדות ישראל, לומדת במדרשה בבר אילן ובוגרת מגדל עוז.