אורח טוב
"וירא אליו ה' באלוני ממרא"
בן זומא אומר: אורח טוב מהו אומר? כמה טרחות טרח בעל_הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה גלוסקמאות הביא לפני, וכל שטרח לא טרח אלא בשבילי. אורח רע מה הוא אומר? מה טורח טרח בעל_הבית הזה? פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחת שתיתי, כל טורח בעל_הבית הזה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. (ברכות נח, ב).
גבוה מעל גבוה
"וישא עניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו..."
אומר רבי שמואל יצחק הכהן: לפני שהוא קם לקראתם הרי הם "נצבים עליו" – בדרגה גבוהה ממנו, שהרי בזכותם יכול הוא לקיים מצוות הכנסת אורחים. ברגע שהוא רץ ומקבל אותם בשמחה "וירץ לקראתם" – הוא כבר בדרגה שווה להם. וכאשר הם בצל קורתו תחת העץ והוא משרת אותם, הוא כבר "עומד עליהם" – בדרגה גבוהה יותר. כל עוד לא קיים האדם מצווה, הרי המצווה היא מעליו – גבוהה ממנו. החל רץ לקראת המצווה, הרי הוא בדרגה אחת עמה. זכה וקיים את המצווה, הרי גבוה הוא מן המצווה. עוד למדנו: מלכתחילה גבוהים הם המלאכים מן האדם "נצבים עליו", אבל יש בכוחו של האדם להתעלות מעל למלאך ולהיות גבוה ממנו.
מפני הנימוס
"ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל"
אמר רבי ישראל מרוז'ין למחותנו רבי ברוך מקוסוב: את המלאכים הבאים לבתינו בלילות שבת, אנו מקבלים ב"שלום עליכם" גדול, אבל עוד לפני ה"קידוש", אנו אומרים להם "צאתכם לשלום מלאכי השלום". האם זו מידה של הכנסת אורחים? אמר לו רבי ברוך: מלאכים לא אוכלים ולא שותים, ואין זה מן הנימוס שאנו נשתה יין של "קידוש", נתענג על בשר ודגים וכל מטעמים, והם אורחינו יישבו ויסתכלו איך אנחנו מענגים את השבת ומתענגים. לכן נפרדים אנו מהם לפני תחילת הסעודה.
אבן הבוחן
"כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו"
זוהי אבן הבוחן היחידה והאמיתית: רצונך לדעת אם מנהיג זה או אחר, המייסר ומוכיח, אכן מתכוון בתום לב ובאמת לדברי המוסר והתוכחה שהוא משמיע? צא וראה מה פני ביתו, איך הוא מחנך את בניו, האומנם מגדל הוא אותם באותה רוח ולפי אותם ערכים שהוא תובע מאחרים. (מאוצרנו הישן).
חסד לאברהם
"ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע"
אומר רבי משה פיינשטיין: על אף שהם נלחמו נגדו, ונאבקו נגד האמת שלו והחסד שלו, התפלל אברהם על אנשי סדום. כי בניגוד לחסד של האומות, הנובע מצד הטבע האנושי, החסד של אברהם נובע מן האמת של התורה. לכן אינו שונא אף את אלה הנאבקים נגדו, אלא מבקש עליהם שיחיו וייטיבו דרכם. שאולי על ידי חמישים או עשרה צדיקים יחזרו למוטב, כי מעט אור ידחה הרבה מן החושך.
ורבי דוד משה מטשורטקוב היה אומר: בכל יום אני מתפלל שיהיה לי הכוח לא להתפלל למפלתם של הרשעים המבקשים להרע ליהודים, אלא להתפלל להרמת קרנם של היהודים, כדי ששונאיהם לא יוכלו להרע להם.
אין צדיק בארץ
"אולי יחסרון חמשים הצדקים חמשה"
רבי יעקב יצחק "היהודי הקדוש": אסור לחפש צדיקים. במקום לבקש רחמים על החוטאים חיפש אברהם צדיקים – ונכשל. משה רבנו ביקש על החוטאים: "סלח נא לעוון העם הזה" (במדבר, יד, יט) – ונענה: "ויאמר ה' סלחתי"!.
הקוזק הנגזל
"ויאמר ה' זעקת סדם ועמרה כי רבה וחטאתם כבדה מאד"
אומר רבי יעקב, המגיד מדובנה: נגד עוול וקיפוח זועקים בדרך כלל המקופחים או אנשי מצפון שאינם יכולים להשלים עם העוול. אך כאשר אנשי הפשע והעוול הם הזועקים, סימן הוא: "חטאתם כי כבדה מאד", והם מבקשים לחפות על פשעיהם בזעקות שוד ושבר. הוא היה אומר: צעקת התקיף מחרישה את זעקת החלש.
בני זקונים
"ותהר ותלד שרה לאברהם בן לזקניו"
אומר רבי אברהם שמואל בנימין, בעל ה"כתב סופר": רק בימי זקנותם נתברכו האבות בבנים, כדי שכל עתותיהם יהיו קודש לחנך את דורם. מפני שאם היו להם בנים בצעירותם, היו מתמסרים רק לחינוך ילדיהם ומזניחים את הפצת דעת ה' בעולם.
שתיקה רועמת
"וישמע אלהים את קול הנער"
אומר רבי מנדל מוורקה: גדולה שבצעקות היא הצעקה הדוממת. אף שבתורה לא מסופר כלל שישמעאל צעק – "וישמע ה' את קול הנער באשר הוא שם" – הייתה זו צעקה דוממת בלי קול, צעקה בוקעת שחקים ומגיעה עד לכיסא הכבוד.
ואמר רבי מנחם מנדל מקוצק: אצלי לא בוכים, לבכות יכול גם תינוק. אצלי לא צועקים, כי הגדולה שבצעקות היא השתיקה. כאשר מתייסרים ולא בוכים, כאשר כואב ולא צועקים, מתחילים לעשות.
מורשת אבות
"והאלהים נסה את אברהם"
ניסה הקב"ה את אברהם בעשרה ניסיונות, ולא ניסה כן לא את יצחק ולא את יעקב. מפני שאברהם הגיע לעולמה של האמונה מתוך עולם הכפירה והאלילות, על כן היה צריך להעבירו בכור המבחן, כדי לחזק את אמונתו ולחשלה. לא כן יצחק ויעקב, הם נולדו לתוך האמונה, וכל שהיה עליהם לעשות, הוא לשמור על המורשת ולהנחילה לדורות הבאים (מן התורה).