נדודים רבים נדד אברהם אבינו בחייו, וכשנצטווה אברהם על ידי הקב"ה: "לך לך אל הארץ אשר אראך", לא ידע אברהם להיכן פניו מועדות, ורק כשהגיע "עד מקום שכם" נגלה אליו הקב"ה ואמר לו כאן היא הארץ אשר אתן לזרעך. מאז בואו של אברהם לארץ ישראל רואים אנו שקבע את מושבו על גב ההר, ראשיתו ב"מקום שכם עד אלון מורה", ומשם העתיק את אוהלו למזרחה של בית אל, וגם אח"כ כשנסע משם הנגבה (דרומה), גם אז לא ירד מגב ההר אלא כדברי רש"י: "לדרומה של ארץ ישראל והיא לצד ירושלים", ובעת הפיכתה של סדום ישב באלוני ממרה. ובמרחב הזה שבין שכם לחברון היה אברהם אישיות מפורסמת ומכובדת כמו שאנו רואים בברכתו של מלכי צדק מלך שלם, וכן ממה שאמרו לו בני חת: "נשיא אלקים אתה בתוכנו". במרחב הזה על גב ההר נטע אברהם את אוהלו שהיה פתוח לארבעה רוחות העולם, וממנו היה "מקריא את שמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב, כיצד? לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? משל אלוקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם" (סוטה י ב). כל זה היה עד הפיכתה של סדום, והנה אחר הפיכת סדום ועמורה לפתע עוזב אברהם את מחוז פעילותו, אורז את מטלטליו, מרכז את אנשיו, אוסף את צאנו ונודד ממקומו לדרומה של ארץ ישראל, לארץ הנגב, וקובע את מושבו בין קדש ובין שור, מקום חדש שאינו מוכר לו, וטרם נתנסה בו - מדוע עוזב אברהם מקום שכבר הצליח בו ללכת למקום זר שעתידו שם מוטל בספק?
ואכן כבר ראינו את אברהם בראשית בואו לארץ יורד דרומה למצרים מפני הרעב, אבל הרד"ק בפירושו (בראשית כ א) שולל את האפשרות שנסיעתו של אברהם אחר הפיכת סדום היתה מפני רעב, והוא מעלה סיבה אחרת לנסיעתו זו של אברהם, שהייתה במסגרת קיום מצות הבורא (יג יז): "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה". וכותב הרד"ק: "ואולי נסע משם לארץ פלשתים כדי לשכון בכל הארץ אשר נתן לו ה', פעם בזה ופעם בזה, כדי שיחזיק בכולה . . . כי ארץ פלשתים בכלל הארץ שנתן לו ה' ומנחלת בני יהודה היא". לא סיבה חדשה כאן אלא עוד נסיעה של אברהם במסגרת מסעיו בארץ לאורכה ולרוחבה. סיבה אחרת מוצאים אנו במדרש (בראשית רבה נב) סיבה שקשורה להפיכת סדום, שבגללה נסע אברהם: "לפי שחרב מקומה של סדום פסקו עוברים ושבים, ואמר (אברהם): מה אני מפסיק צדקה מביתי - הלך ונטע אהל בגרר". ואכן כל עוד היתה סדום קיימת, קבע אברהם את מושבו מול סדום, כדי להוות תשובת המשקל לחטאי סדום, כמו שמובא באגדת בראשית (כה): "אמר אברהם לא ישבתי נגד סדום וחברותיה אלא שאהא מקבל העוברים ושבים, מפני שסדום ועמורה לא זוכים לעניים . . . כיון שהפכן הקב"ה בעוונותיהם, אמר אברהם מה אהיה יושב כאן 'ויסע משם אברהם'". לפי הפירוש הזה היתה נסיעתו של אברהם במסגרת "סידור העבודה" שלו, לבקש מקום שיוכל להמשיך בו את מפעלו.
הסבר נוסף מוצאים אנו במדרש הקושר את הנסיעה לחטא לוט ובנותיו, וכך מובא במדרש (ב"ר נב): "למה נסע? מפני שם רע של לוט, שהיו אומרים: לוט בן אחי אברהם בא על בנותיו, וכדי שלא לשמוע נסע משם". אולי חשש אברהם ששמו הרע של לוט יפריע לו לקרב את הבריות לאמונת הבורא, או שעד מעשה לוט עם בנותיו עוד תלה אברהם תקווה להשיב את לוט למוטב, ולכן למרות פרידתו מלוט השתדל לשמור עמו קשר, להגן עליו ולהצילו בעת צרה, ובנסיעתו זו הראה אברהם שהוא מתייאש מכל תקווה לעתיד טוב של לוט, ושוב אין הוא רוצה עמו כל קשר ועל כן הוא מתרחק ממנו, וכך מובא במדרש: "משעה שפירש אבינו אברהם מלוט היתה פרישתו פרישת עולם" (ב"ר שם). לא בקלות נוטש אברהם את לוט נטישה לעולם, הוא היה צריך לכך שתי סיבות: האחת, שפסקו העוברים ושבים במקום שהוא יושב, ובהצטרף שמו הרע של לוט שעלול להפריע לו במפעלו, רק אז הבין שאין לו כל תוחלת ותועלת במקומו, ורק אז נסע לבקש חבלי ארץ חדשים.