כל ירושלמי יודע שבירושלים צריך סוודר בשעות הערב, גם בקיץ. ומי שלא ירושלמי, מגיע ומגלה שכמעט ואין לך יום בו ה"רוח הירושלמית" הצלולה כיין איננה נושבת. ואם בירושלים כולה עסקינן, קל וחומר בסמוך למקום המקדש, בכותל המערבי, שם תמיד יש מן רוח קרירה שבאה והולכת.
ומה העניין של כל זה לפרשתנו? משום שבפרשת ויקרא באים אנו לעסוק בקורבנות שהוקרבו באש התמיד שדלקה במזבח. התורה מעיד מספר פעמים שאש המזבח היא אש ניסית, שלעולם לא כבתה, ובירושלים הקרה ו"בעלת הרוח" אכן מדובר באתגר לא פשוט הדורש לא פחות מנס קבוע ותמידי.
כיצד דולקת "אש תמיד" במזבח?
-
עוד באותו נושא"הבייניש האולטימטיבי": הרבנות הצבאית הפיקה סדרת אנימציה על פרשת שבוע
29/09/21 14:24
וכאן מגיעה התמיהה הגדולה, לגבי אחד הציוויים הראשונים בפרשתנו, בהם מצווה התורה על הכהנים שידאגו לקיומה של האש הזאת- "וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ וְעָרְכוּ עֵצִים עַל הָאֵשׁ".
כל בר דעת מבין, שכדי שתדלק אש "תמיד" במזבח- חייב להיות נס. לא יתכן שהאש תתמיד גם כנגד הרוחות החזקות, הגשמים, והחורף הקר, אם לא שיהיה סיוע מלמעלה שידאג להחזיק ולשמור אש זו, כדי שהיא באמת תהיה תמידית. ואם כן- לא ברור מדוע התורה הטילה על הכהן לתת גם משלהם לאש המזבח, שגם בלעדיהם לא תכבה?
בית המקדש צילום: shutterstock
יש כאן אמירה אלוקית כיצד עלינו לפעול
נראה, שיש כאן יסוד גדול וחשוב שלא שייך רק לאש התמיד שבבית במקדש, יש כאן אמירה אלוקית שאומרת לנו כיצד עלינו לפעול ולקיים את העולם לצידו של הקב"ה.
המשכן והמקדש, בהם אנו מתעסקים בחומש ויקרא, היו מקומות שהיו בהם ניסים רבים ושרתה שם השכינה. היה ניתן לחשוב שבמקום שכזה- על האדם לקחת צעד לאחור, שכבר אין צורך בעבדותו ומלאכתו, שכן שם הקב"ה בכבדו ובעצמו "מטפל בעניינים". אולם, הציווי שהכהנים יתנו אש מעצמם, מלמד עד כמה הקב"ה חפץ בשותפות שלנו בקיומה של הבריאה ובתיקונה.
הקב"ה שומר ופועל מלמעלה, אך עלינו מוטל לעשות כל שבידינו, לבנות, לקיים ולשמר את המציאות שסביבנו, ומלמעלה ישלימו ויסייעו לנו להצליח בכל עמלנו ויגיענו.
הרב אסף הר-נוי, רב קהילת "אדרת אליהו" וראש בימ"ד "מבקשי פניך", גילה, ירושלים.