כבר בגמרא נתקשו התנאים מדוע איסור הבערת אש נאמר בנפרד, הרי כבר נאמר: "לא תעשה כל מלאכה".
בהבערת אש יש פן מסוים שבו היא עדיפה על שאר המלאכות. בכל המלאכות אנו לוקחים חומר קיים ויוצרים בעזרתו, בעוד שבהבערת אש יש כעין הוצאה מאַין ליש. לכן הבערת אש היא הדומה ביותר לעשייתו של הקב"ה בששת ימי המעשה - יש מאין.
מצד שני, להבערת אש יש פן שבו היא מלאכה גרועה משאר המלאכות. מטרת האש היא לשלוש סיבות חיוביות: אור, חום ובישול. שתי המטרות הראשונות הן שימוש האדם בגוף האש, בעוד שלגבי בישול, האש היא רק הכנה לאוכל.
עיקר הבערת האש, לכל הפחות בזמנים קדומים, היתה לבישול. לכן הבערת אש מותרת ביו"ט, מכיון שהיא לצורך אוכל נפש. א"כ עיקר מלאכת האש אינה לשימוש ישיר של האדם אלא כעזרה להכנת האוכל. משא"כ שאר מלאכות שהן מלאכות ישירות בגוף הדבר לצורך האדם.
לפי הצד הראשון הדגש שבאש הוא שהיא המלאכה המיצגת ביותר את מלאכות שבת. ולפי הצד השני הבערת אש מובאת בתורה כאיסור כדי שלא נטעה ונאמר שהיא אינה מלאכה רק הכנה למלאכה ואינה דומה למלאכת הקב"ה.
בעצם שתי אפשרויות אלו לכאורה הן מחלוקת ר' נתן ור' יוסי במסכת שבת דף ע ע"א. ר' נתן סובר שהבערה היא ככל המלאכות ולחלק יצאת. מדוע דווקא היא הוצאה, כיון שהיא המדגימה ביותר את איסור מלאכת יצירה. ר' יוסי סובר הבערה ללאו יצאת והיא מלאכה קלה מהאחרות כיון שהיא הכנה לשימוש האדם - הכנה לבישול, ולא שהאדם משתמש לצורך גופו בתוצאת המלאכה.
לפרשות נוספות לחץ כאן.
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את פינת פרשת השבוע של הרב ישראל רוזנברג לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.