במרכזה של פרשת השבוע עומדת ההתחברות המחודשת של בית יעקב: יוסף נגלה לאחים, ויעקב וביתו חוברים ליוסף במצרים. ההפטרה [המחצית השנייה של פרק ל"ז ביחזקאל] עוסקת באיחוד מלכויות יהודה וישראל תחת הנהגה של מלך מבית דוד.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
הנביא יחזקאל לווה את עם ישראל באחת מנקודות השבר הקשות שלו, גלות בבל. הוא יצא לבבל עם גלות יהויכין, 11 שנה לפני גלות יהודה, בה חרבו ירושלים, בית המקדש ומלכות בית דוד. עד היציאה של גלות יהודה פעל יחזקאל בבבל בקרב הגולים עם יהויכין. הוא הכין אותם, פסיכולוגית ואמונית, לשבר הגדול העומד בפתח, תוך שרטוט ברור של ההתרחשויות הצפויות, כחלק מאותה הכנה.
עם הוודע דבר החורבן והגעת זרם פליטים גדול לבבל, מן האירועים הקשים של החורבן ביהודה - עסק הנביא בשרטוט הנחמה והגאולה, כחלק מהכנת העם לבנין המחודש.
ההפטרה שלנו היא חלק מפרקי הנחמה והגאולה שהשמיע הנביא לגולים בבבל, לקראת שיבת ציון, שבוא תבוא.
מצב בהפטרה: אחדות העם
הפילוג והפיצול יוצרים שבר, והוא שלב ראשון ובסיס לקרע וריסוק עתידי. אין ספק שפילוג מלכות בית דוד לשתי ממלכות, לאחר מלכות שלמה, ומצב המלחמה ביניהם - כולל מלחמות ממשיות, קרבו את החורבן והגלות על העם כולו.
המציאות המתוארת בפרקי הנחמה והגאולה היא של תיקון העיוותים. אחד החשובים שבהם: השגת אחדות באומה. זו לא המלצה, זהו תנאי ומאפיין גאולה, כמו קיבוץ גלויות ובניין המקדש. כך עולה גם מנבואת ישעיהו ונביאים נוספים. שיבת העם כולו לארץ, כולל גולי "עשרת השבטים", והנהגתם על ידי מלך אחד, מבית דוד, הוא שלב בגאולה. "ועשיתי אתם לגוי אחד בארץ, בהרי ישראל, ומלך אחד יהיה לכלם למלך. ולא יהיו עוד לשני גוים, ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד".
האחדות הלאומית-מדינית יוצרת תשתית לאחדות ולתיקון רוחני. מאבק אינו קרקע נוחה לדו-שיח רוחני בונה.
"וטהרתי אותם, והיו לי לעם ואני אהיה להם לא-הים". ומתוך התיקון הרוחני והאחדות הלאומית, תצמח מלכות איתנה ויציבה: "וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב... וישבו עליה המה, ובניהם, ובני בניהם - עד עולם, ודוד עבדי נשיא להם לעולם. וכרתי להם ברית שלום, ברית עולם יהיה אותם, ונתתים, והרביתי אותם ונתתי את מקדשי בתוכם לעולם... והייתי להם לא-הים והמה יהיו לי לעם".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון