פרשת ויגש: "ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן"

לפי המוזכר בספרות חז"ל, ארץ גושן אשר בה התיישבו יעקב אבינו ואחי יוסף לאחר בואם מצרימה ניתנה בשעתו על ידי פרעה לשרה אמנו, ומוטעם כי ישראל ישבו למעשה "בארץ שרה אמם"

ד"ר יעל לוין 13/12/18 10:04 ה בטבת התשעט

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

קיימים דמיונות לשוניים וענייניים בין מעשה ירידת אברהם ושרה מצרימה ונטילת שרה לבית פרעה ובין סיפור ירידת יוסף ובני ישראל למצרים ושעבוד ישראל במצרים עד לגאולתם. במאמר זה נתמקד בנקודה אחת בלבד, במקורות מדרשיים המציינים שארץ גושן ניתנה לשרה אמנו על ידי פרעה בתור שטר כתובה, ומשום כך יעקב ובניו התיישבו בחבל ארץ זה עם בואם למצרים, ובו הוסיפו ישראל להתגורר עד ליציאתם ממצרים.

אנו שומעים תחילה כי יוסף מסר לאחיו קודם נסיעתם ארצה במטרה להביא את אביהם למצרים כי ייעד את ארץ גושן, שהייתה סמוכה למקום מושבו, בתור מקום מגוריהם אחר בואם (בראשית מה, ט-יא). יעקב עצמו שלח תחילה את יהודה אל יוסף "לְהוֹרֹת לְפָנָיו גּשְׁנָה" (שם מו, כח-כט).
לאחר הגעתם ביקש יוסף מאביו ומאחיו כי יאמרו לפרעה שהם חפצים לשבת במקום זה כיוון שהם רועי צאן, מלאכה שנחשבה כתועבה בעיני המצרים (שם שם, לג-לד). בשעה שניצבו לפני פרעה, הזכירו בפניו את רצונם לגור בגושן, איזור שפרעה החשיב להיות מיטב הארץ (שם מז, א-ו, יא, כז).
בפרק החותם את ספר בראשית מוזכר כי לאחר הסתלקותו של יעקב אבינו, יוסף וכל בית יוסף עלו לארץ ישראל כדי לקוברו, ו"רַק טַפָּם וְצֹאנָם וּבְקָרָם עָזְבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן" (שם נ, ז-ח). בספר שמות אנו מוצאים כי בני ישראל גרו בארץ גושן בזמן עשרת המכות (שמות ח, יח; ט, כו).

פרקי רבי אליעזר

התפישה שגושן הוענקה לשרה מוזכרת לראשונה ב"פרקי רבי אליעזר", קובץ מדרשי שנערך בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה השמינית לערך.
משמו של התנא ר' יהושע בן קרחא מובאים שני מאמרים, שבהם נמתחים קווי דמיון בין המוצאות את שרה במצרים ובין קורות צאצאיה בשעבוד:

ר' יהושע בן קרחא אומר באותה הלילה שנלקחה שרה אמנו ליל יום טוב הפסח היה, והביא הב"ה על פרעה ועל ביתו נגעים גדולים להודיע שכך הוא עתיד להכות את עם ארצו, שנ' "וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים" וכו' (בראשית יב, יז), במצרים כתיב "עוד נגע אחד אביא על פרעה" (שמות יא, א), וכי נגעים היו והלא מכת גדולי מצרים היו והמכות נמשלו בנגעים, לכך נאמר "וינגע ה' את פרעה", וכו' (בראשית יב, יז), ר' יהושע בן קרחא אומר שרה היתה אשת פרעה מאהבתו אותה כתב לה בשטר כתובתה כל ממונו בין כסף בין זהב בין עבדים וקרקעות, וכתב לה את ארץ גושן לאחוזה, לפיכך ישבו בני ישראל בארץ גושן בארץ שרה אמם, וכתב לה את הגר בתו מפלגשו שפחה... (פרקי ר' אליעזר, מהדורת היגר, כו, עמ' 185–186).

קטע זה ייחודי בכך שהוא מתרכז בשרה ובנטילתה לבית פרעה. לעומת זאת, במקרא מוצגים המאורעות מנקודת מבטו של אברהם, ובאורח דומה בבראשית רבה (מ, ו, עמ' 385–386) מובאת דרשה מפורטת המעלה הקבלות בין קורותיהם של אברהם ושרה במצרים ובין המוצאות את ישראל בארץ זו, ואברהם מועמד במרכז.

מאמרו הראשון של ר' יהושע בן קרחא פותח בקביעת מועד נטילת שרה לבית פרעה. מאמר זה מבקש להטעים כי כשם שישראל יצאו ממצרים במועד זה, כן ניטלה שרה לפרעה בזמן זה. ציון מועד נטילת שרה ייחודי ל"פרקי רבי אליעזר", אולם התפישה ששרה הייתה בבית פרעה בלילה מוזכרת כבר בבראשית רבה (נב, יג, עמ' 553–554). בהמשך מאמרו של התנא הנזכר מובא עניין נוסף; הנגעים שבהם נתנגע פרעה הם בדמיון לעשר המכות שבאו על פרעה, עניין שנלמד בדרך גזירה שווה.

במאמרו השני של ר' יהושע בן קרחא נאמר כי כשנטל פרעה את שרה כתב לה שטר כתובה, וכלל בו את כל ממונו ורכושו ואת ארץ גושן, וכן העניק את הגר בתו לשפחה. הרעיון שהגר ניתנה לשרה קדום ומוזכר כבר במגילה החיצונית לבראשית, אולם אין באמתחתנו הקבלות במקורות קדומים יותר ליתר המוטיבים המוזכרים. נראה שיסוד הרעיון שפרעה כתב לשרה כתובה הוא בהשקפה ששרה ניטלה לאישה ולא לפילגש, ומשום כך כתב לה שטר קידושין.
המונח "כתובה" משמש כאן בהוראה כללית של שטר קידושין, ואינו מכוון לכתובה שכל פרטיה נכתבו בהתאם להלכה. המוטיב שפרעה נתן את כל ממונו לשרה הוא גוזמה, ויש בציון עניין זה משום מתן הכשר לישראל ליטול עמהם את ממון מצרים עם יציאתם (ראו: אברם ושרי במצרים, עמ' 81).

דברי ר' יהושע בן קרחא בנוגע לארץ גושן נועדו לתת טעם לישיבתם של ישראל במקום זה, אולם בהקשר זה יצויין כי לא נזכר בתנ"ך עצמו היכן שהו אברהם ושרה בהיותם במצרים.

מקורות מדרשיים נוספים

התפישה שלפיה ארץ גושן היא מתנת פרעה לשרה מוצאת את ביטויה במקורות מדרשיים אחדים נוספים. כך ב"בראשית רבתי", מיסודו של רבי משה הדרשן, בן המחצית הראשונה של המאה האחת עשרה, מצויים פירוט והרחבה של גרעין המוטיב אשר מוזכר ב"פרקי רבי אליעזר":

"ועתה ישבו נא עבדיך" וגו' (בראשית מז, ד). מפני מה יעקב אבינו ובניו מחבבין ארץ גשן, לפי שפרעה נתנה לשרה בכתובתה כשלקחה והיו רוצים להחזיק בכתובת זקנתם, ולפי שהחזיקו בני ישראל ממצרים כשנכנסו לארץ ישבו בה ולא ערערו עליהם מצרים ויירשוה בני יהודה הה"ד "וְגשֶׁן וְחֹלֹן" (יהושע טו, נא) (בראשית רבתי, עמ' 214).

בקטע זה מצוי אף זיהוי, על בסיס הדמיון בשם, בין ארץ גושן שבה ישבו ישראל במצרים ובין העיר גושן המוזכרת בספר יהושע כאחת מערי שבט יהודה, שטח שנכבש בידי יהושע (י, מא; יא, טז). אולם אין לזהות בין המקומות הללו, והעיר גושן בנחלת יהודה הייתה בארץ ישראל.

במדרש הגדול לר' דוד העדני, מגדולי חכמי תימן במאה השלוש עשרה, מוזכר עוד בהקשר לישיבת בני יעקב בגושן, כי יוסף חפץ היה שישראל יתיישבו באתר זה כדי שיהיו נבדלים מן המצרים:

"ואמרתם אנשי מקנה" (בראשית מו, לד). ביקש יוסף לאחיו ארץ גשן כדי שלא יתערבו עם המצרים ומפני שהיא מקום מקנה ועוד שהיא ירושת אמם שרה שכבר נתנה לה פרעה בשעה שלקחה וכתבה לה בכתב עולם. לכך אמר "ואמרתם אנשי מקנה" (מדרש הגדול, מהדורת מרגליות, עמ' תשפז).

לסיכום, נתינת ארץ גושן לשרה אמנו בידי פרעה אינה מאוזכרת בפרשנות הקלאסית מתקופת הראשונים, אולם רעיון זה זכה לעדנה במקורות בעלי אופי קבלי וכן בספרות החסידית. במקורות אלה קיימת הישענות בסיסית על המקור ב"פרקי רבי אליעזר", אולם נתחדש בהם בווריאציות שונות האלמנט, שנודעה לארץ זו קדושה מחמת שרה, וכן מוזכר כי מעלה רוחנית זו סייעה בידי ישראל להישמר מן החטא לאורך גלות מצרים.


ראו ביתר פירוט המאמר פרי עטי "'קצת קדושה היה בה'", מקור ראשון, מוסף שבת, י"ד בניסן תשס"ט, עמ' 10.

כתבות נוספות

/
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר