פרשת ויגש: ולא יכלו אחיו לענות אותו

כשיוסף מתגלה לאחיו הם נשארים פעורי פה ואין להם מה לומר. זו לא סתם תדהמה. פשוט, הנתון שהשר המצרי שהתעמר בהם הוא בעצם יוסף, שינה את כל התמונה וסתם את כל טענותיהם.

הרב אלדד יונה
ה בטבת התשעט
,
13 בדצמבר, 2018 11:04

צילום: shutterstock

אנו רואים בתחילת פרק מ"ה (פס' א'-ג') שיוסף מתוודע אל אחיו: "וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו וַיִּתֵּן אֶת-קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וַיִּשְׁמַע בֵּית פַּרְעֹה
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו".

מדוע לא יכלו אחיו לענות אותו? אומר לנו המדרש רבא (פרשה צ"ד, סעיף י'):
"ויתן את קולו בבכי ולא יכלו אחיו לענות אותו -אבא כהן ברדלא אמר :אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה. בלעם חכם של העובדי כוכבים, לא יכול לעמוד בתוכחתה של אתונו, הדא הוא דכתיב 'ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, ויאמר לא' (במדבר, כ"ב). יוסף קטנן של שבטים היה, ולא היו יכולים לעמוד בתוכחתו, הדא הוא דכתיב 'ולא יכלו אחיו לענות אותו, כי נבהלו מפניו'לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר: 'אוכיחך ואערכה לעיניך' (תהילים, נ')על אחת כמה וכמה".

נתבונן היטב בעומקם של דברי המדרש:
בלעם הולך בדרך לקלל את עם ישראל. הוא לא רואה בזה דבר פסול מבחינתו. והנה פתאום האתון רואה את מלאך ה' ניצב בדרך לקראת בלעם ומפחדת שהוא לא יפגע בהם ולכן סוטה מן הדרך פעם ראשונה, ובפעם השנייה במקום צר לוחצת את רגל בלעם אל הקיר, ובפעם השלישית שאין לאיפה ללכת כלל האתון רובצת ומסרבת להמשיך ללכת. בשלושת הפעמים בלעם לא מבין מה פתאום האתון שלו "השתגעה" משום שהוא לא רואה את המלאך שממנו האתון מתחמקת. לכן, בלעם מכה בשלושת הפעמים את האתון במקל. רק כשה' פותח את פי האתון והיא מדברת לבלעם והוא מגלה את התמונה המלאה הוא מבין שהוא טעה לאורך כל הדרך והאתון צדקה. הוא מבין גם שכל מה שעשתה האתון היה לטובתו ולהציל אותו.

באותו אופן, אחי יוסף אינם יודעים שהשר המצרי שמתעמר בהם זה יוסף. הם לא מבינים מדוע השר המשוגע הזה חושד בהם שהם מרגלים, מדוע הוא דורש שיביאו את אחיהם, וכי אינם יכולים להביא סתם מישהו אחר ולומר שהוא אחיהם?. הם אינם מבינים מדוע הכסף שלהם חוזר לשקיהם. מדוע כולאים את שמעון. הם אינם מבינים מדוע בנימין גנב את הגביע ומדוע השר המצרי מוכן לשחרר את כולם חוץ מאשר את בנימין.

האחים מלאים כעסים, טענות ותביעות על ההתעמרות של השר המצרי. יהודה אפילו מאיים על השר המצרי שאם האחים יידחקו לפינה הוא יהרוג אותו ואת פרעה (רש"י בפרק מ"ד פס' י"ח- "
דבר אחר-כי כמוך כפרעה אם תקניטני אהרוג אותך ואת אדוניך").

ואז פתאום הם נחשפים לנתון שהם לא ידעו קודם
- השר המצרי הוא בעצם יוסף אחיהם!
הנתון הזה משנה את כל התמונה ומפריך את כל הטענות והתביעות שלהם. אם זה יוסף, ממילא הוא צודק בכל מה שעשה להם. כפי שהסברנו בשבוע שעבר, יוסף התכוון או לגרום לחלומות שלו להתקיים כסדרם, או להוביל את האחים לחזור בתשובה שלימה על מכירתו לעבד על ידי שיילחמו שבנימין לא ייהפך לעבד. (ניתן לקרוא זאת באריכות יותר, במאמר שלי של פרשת מקץ, משבוע שעבר). ממילא האחים מבינים עכשיו שכל מה שנעשה להם נעשה ביושרה והגינות מוחלטים, ונעשה לטובתם, כדי שיתקנו את חטאם.

מכאן נעבור לנמשל, שבהמשך המדרש. אדם כל חייו מלא טרוניות כלפי שמיא. כמו האחים הוא שואל "מה זאת עשה אלוקים לנו". האדם שואל "איפה הצדק? למה קרה לי כך וכך?". זאת משום שיכולת הראייה של האדם מוגבלת מאוד ואינו מבין אפילו התחלה של חשבונות שמיים. האדם מכין לעצמו "רשימת טיעונים" והוא בטוח שאחרי מאה ועשרים שנה, כשהוא יגיע למעלה, הוא יפרוס את טיעוניו ואז יגלה כמה עוול נעשה לו בחיים. אבל, כשהוא מגיע למעלה, הוא רואה את התמונה הכוללת. הוא נחשף לנתונים שהוא לא ידע כשהיה חי. כשהוא מגלה אותם, כל הטיעונים שהכין לעצמו מסתתמים באותה שנייה. אין לו מה לענות. הוא מבין שה' צדק לאורך כל הדרך והוא טעה. הוא לא טעה כי הוא טיפש. הוא טעה כי לא היו לפניו כל הנתונים. פתאום האדם מבין שכל מה שעבר עליו בחיים היה נצרך לו לטובתו ולטובת מה שבא לתקן באותו גלגול.

גם איוב היה מלא טיעונים על היסורין שעבר. הוא קורא לחבריו והם דנים איך אדם צדיק כמוהו קיבל כאלו יסורין. האם חס ושלום האלוקים אינו הוגן או אינו טוב? מה עונה לו הקב"ה בסוף הספר? (פרק ל"ח, פסוקים א'- ו'):
"וַיַּעַן-ה' אֶת-אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה וַיֹּאמַרמִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה בְמִלִּין בְּלִי-דָעַתאֱזָר-נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ וְאֶשְׁאָלְךָ וְהוֹדִיעֵנִיאֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי-אָרֶץ הַגֵּד אִם-יָדַעְתָּ בִינָהמִי-שָׂם מְמַדֶּיהָ כִּי תֵדָע אוֹ מִי-נָטָה עָלֶיהָ קָּועַל-מָה אֲדָנֶיהָ הָטְבָּעוּ אוֹ מִי-יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ". ומשם ממשיך לתאר במשך כמה פרקים את גדולת בריאתו של ה' מול קטנות האדם. במה זה עונה בעצם לשאלותיו של איוב? זה מדגים לו בעצם שהאדם לא יודע ולא מבין כלום לעומת חכמת ה' האינסופית, וגם מה שנראה לאיוב שזה היה לרעתו, זה בגלל שלא היו לו את כל הנתונים.

אגב, כיצד היו יסורי איוב בעצם לטובתו? זאת אומר לנו רש"י בפירושו לפס' ב' לעיל: "אמר הקב"ה מי זה הוא מחשיך עצה, מקלקל במילים וברוב דברים שכתבתי איש תם וישר בתחילת הספר, כדי לחול שמי עליו והוא בא והחשיך וקילקל מה שיעצתי ברוב דבריו, ואיוב ענהו 'מי זה מעלים עצה' (לקמן מב)- אילו הייתי יודע עצתך לא הייתי מרבה בדברים, והקב"ה השיבו והלא אברהם לא היה יודע ועמד בעשר". ה' אומר לאיוב- ניסיתי אותך בכדי להראות שתעמוד בניסיון ותמשיך להאמין בי ובצדקתי למרות יסוריך, וכך ידעו כולם איזה צדיק גדול אתה. יעצתי, כלומר תכננתי, לקדם את מעמדך כצדיק גדול ובכיר, אולם אתה קלקלת את התוכנית שלי בזה שלא עמדת בניסיון והרבית דברים כלפי מעלה. איוב עונה לה' שהוא לא ידע שזו הייתה כל המטרה, וה' עונה לו שגם אברהם לא ידע, ובכל זאת עמד בעשרה נסיונות, ואילו איוב אינו בדרגתו של אברהם.

כללו של דבר, כל מה שה' עושה- הכל לטובת האדם ובצדק מוחלט, רק שאין לנו כלים לראות את התמונה המלאה בעודנו בעולם הזה.  

13.12.2018

1. "נבהלו מפניו" - לא פירשו מגמת פניו כהלכה (משה אהרון עו"ד)

יש והמקרא זועק ומתחנן לפשטותו.
"לא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו"
פשוט נתקפו הלם ויראה ולא יכלו להוציא הגה מפיהם. נתקפו בבהלה.
והשאלה לגבי הצירוף : "נבהלו מפניו" מהו "מפניו".
כמובן שכללית הכוונה נבהלו ממנו ומימה שהוא מציג.
אך בהיקשר שבכאן "פניו" הכוונה למגמת פניו על פי הבנתם שלהם של האחים .
שהרי כל שאמר תחילה היה שני יסודות שיש בהם לכאורה יותר נימה של חשבון
מנימה של פיוס : "אני יוסף" וכן "העוד אבי חי".
לאמור : אני יוסף ותגידו אחרי כל מה שעוללתם : "אבי עוד חי".
והם פירשו שמגמת פניו לאור הפתיחה הקטגורית כאמור כי פניו להמשך של עימות ומלחמה.
והוא משחש בכך שב ותיקן מיד לאמור :
" אני יוסף אחיכם דגש על אחיכם.אני אותו יוסף אל תעצבו ....הכל מאת האלוהים... "וישלחני אלוהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ....." וגם אחרי מלל רב ומפייס עדיין אחיו אחוזים היו בבהלה.
עד כי יוסף יוסף עושה עוד מעשה : וינשק לכל אחיו ויבך עליהם .
נשק לכל אחד מהם ובכה עליהם .
ורק אחרי כן נאמר : "ואחרי כן דברו אחיו אתו".

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

הסדרה 'שמונים וארבע' צילום: כאן תאגיד השידור הישראלי

צפו: פרידה - הפרק הלפני האחרון של הסדרה שמונים וארבע

קרא עוד