משה רבנו נפרד מעם ישראל, עוד זמן קצר הוא עוזב את העולם. אחרי שהוא מברך כל שבט ושבט מעם ישראל הוא מברך את עם ישראל כולו.
ואלו הן מילותיו האחרונות על פני האדמה של איש האלוקים:
"אשריך ישראל מי כמוך. עם נושע בה'" (דברים לד' כ"ט)
אחרי כל הברכות, יוצא משה מגדרו ואומר: "אתם צריכים להיות פשוט האנשים הכי מאושרים בעולם. מי ששומר עליכם, מי שמגן עליכם, מי שנלחם בשבילכם - זה מי שברא ומנהיג את כל העולם! יכול להיות אושר יותר גדול מזה?
אומרים חז"ל: (מדרש רבה פרשת ויחי) משה סיים ספרו ב"אשריך ישראל", ודוד פתח ספרו ב"אשרי האיש".
רבי נתן לומד מזה שההתחלה והסוף של כל דבר זה לראות את כל הטוב והאושר שה' עשה איתנו ולהודות על זה בפה מלא:
"זה הדרך של הודאה ותודה הוא דרך נפלא מאד להתקרב על ידו להשם יתברך מכל מקום שהוא. כי העולם הזה מלא צרות ויסורים ויגונות, ועל כן עצה גדולה לזה שבכל פעם יזכיר את עצמו את כל הטובות האמיתיות והנצחיות שעשה השם יתברך עם אבותינו ועמנו עם כל אחד ואחד בפרטיות".
כשרואים את הטוב שכבר זכינו, רק אז יש כוח לבקש עוד.
"וצריך להרגיל את עצמו להודות ולהלל להשם יתברך על כל הטובות שעשה עימו ועל ידי זה יהיה לבו נכון בטוח שגם עתה השם יתברך לא יסיר חסדו וטובו מאתו. ויחזק את לבו לצעוק ולהתחנן להשם יתברך שיצילהו גם עתה מכל הצרות והיסורין" (ליקוטי הלכות כלאי בהמה הלכה ד')
אין סוף לישועות שכבר נושענו, ומי שהתחיל להושיע אותנו בוודאי יביא אותנו גם אל הסוף הטוב. אבל אם מסתכלים רק על מה שחסר, ושוכחים את מה שכבר קיבלנו, רואים רק צד אחד של המטבע, זה יכול לייאש ולגרום להרגשה קשה כאילו כל מה שיש לנו זה רק חסרונות. "וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה שצריכין להיות "מודה על העבר ומבקש על להבא", כי כשאין מודים על העבר קשה מאד לקרותו יתברך מגודל אוטם הלב שנתאטם מריבוי הצרות".
"על כן צריכין לילך בדרך זה מאד, שבכל פעם בבואו לפרש שיחתו לפני השם יתברך או להתקרב לאיזה דבר שבקדושה, יזכיר את עצמו ריבוי הטובות והחסדים שעשה השם יתברך עמו מעודו עד היום הזה ועל ידי זה יתחזק לבבו לבטוח בה' שישמע תפילתו גם עתה ועל ידי זה יוכל להתקרב אליו יתברך ולפרש לפניו שיחתו כראוי" (ליקוטי הלכות כלאי בהמה ד' ו')
האושר הכי גדול הוא לא הכישרונות שלנו, או המעלות וההצלחות שלנו, לא על זה אנחנו סומכים, ולא בזה אנחנו שמחים. "כה אמר ה': אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגיבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו. כי אם בזאת יתהלל המתהלל: השכל וידוע אותי" (ירמיה ט' פסוקים כ"ב כ"ג)
"אשריך ישראל מי כמוך" - זה אכן אומר שאנחנו מיוחדים, אבל במה אנחנו מיוחדים? "עם נושע בה', מגן עזרך". אנחנו מיוחדים באלוקים שלנו. עליו אנחנו סומכים ובו אנחנו שמחים.
והשמחה הקדושה הזאת - יש אלוקים, היא השמחה הכי פשוטה והכי בסיסית, על עצם היותנו יהודים של השם יתברך, אנו בניו והוא אבינו, וזאת היא הברכה הכי עמוקה והכי מהותית שנוכל אי פעם להתברך בה.
"כִּי עַל יְדֵי שֶׁשִּׂמַּח עַצְמוֹ בִּנְקֻדַּת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁהִיא "שֶׁלּא עָשַׂנִי גּוֹי", זֶה בְּחִינַת "שִׁיר פָּשׁוּט", שֶׁמְּשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ שֶׁהוּא אִישׁ יְהוּדִי שֶׁמַּאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא (השם) פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת. וְשִׁיר פָּשׁוּט זֶה בְּחִינַת יוּד (היא האות הראשונה בשם הויה ברוך הוא) שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ וְעַל כֵּן נִקְרָא כָּל אֶחָד אִישׁ יְהוּדִי עַל שֵׁם הַיּוּד (שבלעז נקרא יהודי "ייד")" (ליקוטי הלכות מנחה ז' סעיף נ"ג)
ישועת ה' בוא תבוא. כולנו בכלל "עם נושע בה'"
"ואלו הקטנים במעלה ואפילו הרשעים הנופלים לרשעות גמור חס ושלום אף על פי כן כל זמן שהנשמה בקרבו, כל זמן שיכול לזוז עוד באבר אחד צריך להאריך אפו ורוחו לצפות לישועה תמיד ולהתגבר להתחיל בכל פעם מחדש בכל מה שיוכל יהיה איך שיהיה, כי אין שום תנועה של קדושה ולא שום אנחה וצעקה וכיסופין דקדושה נאבד כלל לעולם. כי לא יזנח לעולם ה'. (ליקוטי הלכות תפילין ה' ט')
רבי נתן כותב לבנו, ובעצם כותב לכל אחד ואחד מאיתנו:
"קַוּה קִוִּיתִי לַה' שֶׁיּוֹשִׁיעַ לְךָ מְהֵרָה כִּי לא יִזְנַח לְעוֹלָם ה', וּבְוַדַּאי גַּם אַתָּה בְּנִי מַעֲשֵׂי יָדָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁנֶּאֱמַר עֲלֵיהֶם וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו. לא כַּחֲטָאֵינוּ יַעֲשֶׂה לָנוּ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו מְאד, רַק חֲזַק וֶאֱמַץ בְּנִי מְאד וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבְּךָ, קַוֵּה לַה' וְיוֹשַׁע לְךָ" ( "עלים לתרופה" מכתב ת"ל)
כי לא יזנח לעולם ה'!
"לא כַּחֲטָאֵינוּ יַעֲשֶׂה לָנוּ כִּי רַבִּים רַחֲמָיו מְאד".