דקת תורה לפרשת וארא

1. יפה מאוד! יישר כח!! (דוד)

2. "קוצר רוח" הוא שונה "מהעבודה הקשה" הוא נבע בעיקר מהשליח המגמגם שבדיבורו השרה גם חוסר בטחון (משה אהרון עו"ד)

ס"ד.
הקב"ה מבקש ששליחו לגאול את ישראל
יעמוד איתן מול הרשעה דווקא בדמות אנושית חלושה .
מן אישיות אנטי כרזמטית לכאורה
אותו שגם מגמגם את עצמו לדעת.
בקיצור : "עני ורוכב על חמור".
משל עורלת הלב והרשעה המענה האנושי לה - תחילה.
דווקא ערלות השפתיים האנושית..
משה לכתחילה התקשה להבין ולקבל עניין זה.
ושוב ושוב ניסה בדרכו שלו לשדל הקב"ה לרפא את גימגומו.
בעיקר בטענה של "קוצר רוח" [שדבורו הכבד גורם גם לקוצר רוח לשומעיו]
והכל על מנת לייעל ולשפר לכאורה את שליחותו ולהופכה לאפקטיבית יותר.
ובעיקר גם על מנת שפרעה לא ישליך מהשליח לשולח [הקב"ה].
ושוב ושוב הקב"ה דוחה אותו בעדינות וברמזים של אין סוף .
הוא רומז לו שהאחווה והרעות בהנהגה = + אהרון.
הם הם שאמורים לפי שעה לשמש סומך ובוטח
אותו שגם מחבר ומחפה כביכול את ההברות המרוסקות......
הגמגום הוא מדד אובייקטיבי לרגישות אנושית גבוהה ביותר .
שכל מהותו של הגמגום יוצאת בדרך כלל מהטוב הפנימי שבאדם.
והרי כבר הקדימה אמו של משה להעיד עליו על הטוב שבו וכבר בבכי לידתו הראשון .
כשאדם טוב נתקל ברשע כי אז כל מהותו הפנימית סוערת כל כך עד כדי מערבולת .
מילות המחאה והזעקה דוחקות לצאת בשרשרת רצופה שכל מילה מרסקת את רעותה
וכך נוצר גם בשפתיים כעין פקק .
השפתיים משתבשות הופכות ערלות זו לזו ...