'שירת האזינו', כשאר השירות במקרא, כתובה בסגנון מליצי וערוכה בתקבולות. יש הרואים בתקבולות חזרות במילים שונות על רעיון אחד. אכן יש מהסבורים כך שרואים גם תועלת בחזרות אלו; כך, למשל, כתב ראב"ע בתחילת פרשתנו (לב, ב):
והנה הטעם כפול כדרך כל הנבואות לחזוק.
לעומת זאת, יש שאינם רואים בכל התקבולות חזרות על רעיון אחד במילים שונות, אלא מבררים את ההבדלים בין המילים הנרדפות, ועומדים על משמעויות שונות לביטויים שנראים דומים, ומתוך כך מגלים לעיתים רעיונות שונים המובעים בהבדלים 'קלים' בין מילים וביטויים. בדרך זו האחרונה הלך הרלב"ג ונדגים מעט.
בתחילת השירה נאמר (לב, ב):
יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב.
מה ההבדל בין 'יערף' ל'תזל'? בין 'לקחי' ל'אמרתי'? וחשוב יותר: מה משמעות ההבדל בין הביטויים הדומים?
כתב הרלב"ג (בביאור המילות):
לקחי - רוצה לומר תורתי, כאומרו: 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו' (משלי ד, ב). ונקראת 'לקח' מפני לקיחת הנפשות לעשות מצוותיה. ובזה נתייחדה התורה הזאת מהנימוסים האחרים, כי הם לא יקובלו כי אם מצד ההכרח ויראת העונש. אך דברי התורה הם ישרים ומשפטיה צדיקים, עד שהם בעצמם ימשכו האדם אל ההִמָּשך אחריהם. אִמרתי - הם ספורי התורה, כי הם רבי התועלת, כמו שזכרנו (ראה פתיחת הרלב"ג לביאור התורה, עמ' 3-2).
'לקחי' הוא החלק שבתורה העוסק במצוות שהן ישרות מצד עצמן ולכן הן לוקחות (מושכות) את הנפשות לקיימן; ו'אמרתי' הוא החלק הסיפורי שבתורה.
מדוע 'לקחי' יערף כמטר, ומדוע 'אמרתי' תזל כטל? מבאר הרלב"ג (בביאור הפרשה):
הנה 'לקחי', והוא ספור דברי המצוות התוריות, יערף כמטר שהוא יורד טיפין טיפין רחוקים זה מזה. וכבר יקחו המצוות, ממה שכללו מההישרה לתיקון הגוף ולתיקון הנפש, מדרגות רחוקות קצתם מקצת, אך יקחו קצת ויניחו קצת. והמשל, כי התורה צותה שיאהב האדם לרעהו כמוהו ושלא ישנא את אחיו בלבבו ומה שידמה לזה, ממה שנפלה הצוואה בו; כי התורה שתקה מהרבה מהתכונות המדותיות אשר יצטרכו למי שירצה להיות שלם במידות. וכן הענין במה שהיישירה אליו מהדעות במצוות, כאילו תאמר שכבר היישירה מזה אל שה' יתעלה הוא אחד והוא משגיח באישי המין האנושי; ובכאן ענינים רבים שתקה מהם, להיות בלתי ראוי בהם הצווי והאזהרה, כמו שבארנו בפתיחת זה הספר (עמ' 2). ואולם 'אִמרתי', והם סיפורי התורה, תזל כטל, וזה שהוא אינו יורד טיפין, אך הוא לחות מתפשט בכללות האויר, ולזה ייחס ירידתו להזלה. והנה כמו שהטל הוא מתדבק קצתו בקצתו ואינו מניח באמצעו דבר, כן 'אמרתי' תקח מההיישרה במדות ובדעות כל המדרגות, היה שיתכן בהם צווי ואזהרה או שלא יתכן בהם זה. וכבר התבאר זה מדברינו בזה הספר ביאור שלם.
מצוות התורה מכשירות את האדם בדעות ובמידות, אך הן אינן כוללות את כל ההכשרה על כל חלקיה. לכן נמשלו מצוות התורה למטר שהוא 'עורף' כלומר יורד טיפות טיפות רחוקות זו מזו. לעומת זאת סיפורי התורה כוללים את כל חלקי ההכשרה בדעות ובמידות, ולכן נמשלו לטל שהוא "לחות מתפשט בכללות האויר"; הוא כולל הכל "ואינו מניח באמצעו דבר". אכן לאימות טענה זו עמל הרלב"ג לאורך כל ביאורו לתורה ("וכבר התבאר זה מדברינו בזה הספר ביאור שלם").
מובן שלאחר קביעה זו קיים חשש שעלול אדם להפחית מחשיבות המצוות; ולכן התורה מדגישה "כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב"; ומבאר הרלב"ג:
והנה השלים החכמה במשל הזה ואמר: הנה לא תחשוב שלקחי יערף כמטר אך לא יהיה בו תועלת; אבל באמת הנה תועלתו לתת הגידול והחיוּת למי שיתנהג בו, כמו הענין ב'שעירים', והם טיפי המטר שיפלו עלי עשב, כי הם יגדלו אותו וישמרוהו שלא ייבש וימות. וכן 'אמרתי' שתזל כטל, הנה התועלת בה כתועלת הרביבים שיפלו עלי דשא, שיגדלו אותו ויצמיחו אותו. והנה ה'רביבים' הם רסיסי לילה והוא הטל, כאומרו: 'שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה' (שיר השירים ה, ב). והנה תועלת הטל בצמחים מבואר תכלית הביאור.
מצוות התורה נמשלו לטיפות המטר, גם מצד זה שאינן כוללות הכל, אך גם מצד זה שתועלתם גדולה מאד כמו התועלת שבטיפות המטר לעשב "כי הם יגדלו אותו וישמרוהו שלא ייבש וימות". נוסף למצוות שמגדלות את האדם, יש בתורה, כאמור, גם סיפורים שנמשלו לרביבים שיורדים על דשא, שגם הם "יגדלו אותו ויצמיחו אותו".
דברים אלו הם בעקבות חז"ל (ספרי דברים פיסקא שו):
כמטר, מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם... תזל כטל אמרתי מה טל כל העולם שמחים בו כך דברי תורה כל העולם שמחים בהם. כשעירים עלי דשא, מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלים אותם ומגדלים אותם כך דברי תורה מעלים אותך ומגדלים אותך... וכרביבים עלי עשב, מה רביבים הללו יורדים על העשבים ומעדנים אותם ומפנקים אותם כך דברי תורה מעדנים אותך ומפנקים אותך...
כך סיכם את הדברים הרלב"ג בחלק התועלות:
התועלת הראשון הוא להודיע פרי התורה, ויחס התועלת המגיע מהסיפורים האלה התוריים אל התועלת המגיע ממצוות התורה. ואולם פרי התורה בכללה עם סיפוריה, ביאר שהוא לתת החיים והגידול למתנהגים בה, כמו הענין בשעירים שירדו עלי דשא וכרביבים עלי עשב, שיגדלו אותו ויצמיחוהו ויתנו לו החיים אשר חי בהם. ולזה גם כן אמר: 'כי לא דבר רֵק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים' (לב, מז), יבאר שאין בתורה דבר ללא תועלת, כי תתן לאדם החיים הנצחיים ובה ימָּשכו מהטובות הגופיות היותר מועיל שבהם להיישיר אל הגעת השלמות האנושי עד תכליתו. ואולם יחס תועלת המצוות התוריות אל תועלת סיפורי התורה הוא כיחס עריפת המטר אל הזלת הטל; כי עריפת המטר יהיה הטיפות בו רחוקות זו מזו, וכן התועלת במצוות התוריות, לא יקח כי אם מדרגות רחוקות ויעזוב הרבה מהמדרגות האמצעיות, לפי שלא יתכן בהם מצוה ואזהרה. ואולם הזלת הטל היא מתדבקת קצתה בקצתה בכללות האויר; וכן מה שיישירו הסיפורים במידות ובדעות יקח כל המדרגות בכללם.
מטרת האדם בעולמו הוא להגיע אל "השלמות האנושי", והתורה, הן במצוותיה והן בסיפוריה, מסייעת לו בזה "כי תתן לאדם החיים הנצחיים ובה ימָּשכו מהטובות הגופיות היותר מועיל שבהם להיישיר אל הגעת השלמות האנושי עד תכליתו".
מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב כרמיאל כהן לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.