במדרש ויקרא רבה, ובמקבילה ברות רבה, מובא מדרש המציין פעולות שנקטו בהן ראובן, אהרן ובועז, ומוזכר כי לאמיתו של דבר הן היו יכולות להתבצע על ידם ביתר עוצמתיות ובצורה ראויה יותר. וכך נאמר: "אמ' ר' יצחק בר מריון למדתך התורה דרך ארץ שכשאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח, שאילו היה ראובן יודע שהקב"ה כותב עליו 'וישמע ראובן ויצילהו מידם' (בראשית לז, כא), בכתפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו. אילו היה אהרן יודע שהק' כותב עליו 'וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו' (שמות ד, יד), בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. אילו היה יודע בועז שהק' כותב עליו 'ויצבט לה קלי' (רות ב, יד), עגלות פטומות היה מביא ומאכילה" (ויקרא רבה, לד, ח, מהדורת מרגליות עמ' תשצ). לניתוח רעיוני מפורט של מדרש זה ייחדתי עיון בפני עצמו ('אילו היה יודע בועז...עגלות פטומות היה מביא').
בהמשך באתי לחבר מדרש מקביל המתייחס לפעולות שנעשו בידי ארבע נשים מקראיות ואשר מבטא ומשקף אותה תפיסה רעיונית. תבניתו החיצונית של המדרש החדש זהה למדרש המקורי. הנשים הנכללות בו הן מרים, רחב, האשה משונם ושארה. במדרש המקורי מוזכרות אמנם שלוש דמויות, וקרוב לשער שניתן היה להעלות אף דוגמאות נוספות, ועלה בידי ליצור זיקות בין ארבע נשים מקראיות לבין הרעיון הניצב בתשתית המדרש.
חלק מהאלמנטים במדרש החדש מבוססים על הנאמר בספרות חז"ל, כגון היחידה על רחב אשר בה צוין כי לו הייתה יודעת שהכתוב אומר עליה 'וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן' (יהושע ב, טו), בסולם הייתה מורידה אותם. המוטיב שלפיו רחב הורידה את המרגלים בחבל ולא בסולם מוזכר על אודות ירמיהו (מדרש שמואל, ט, ו, מהדורת ליפשיץ עמ' 38), שהיה צאצא שלה (ספרי, בהעלותך, פיסקא עח, מהדורת כהנא עמ' 188–189). לפי הנאמר בספר ירמיהו עבד מלך הכושי העלה את ירמיהו מן הבור בחבלים (ראו ירמיהו לח, א-יג), ואולם המדרש מציין כי ירמיהו היה מעדיף שיעלוהו בסולם. בהקשר לכך המדרש שם בפי הקב"ה תמיהה על עניין זה באומרו: "אמר לו הקדוש ברוך הוא: סולם את מתבקש? לזקנתך בידי חבל, לא כן כתב 'וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן' (יהושע ב, טו)? אף את - 'וַיִּמְשְׁכוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲבָלִים' (ירמיהו לח, יב)". הסתמכתי על מוטיב זה בבואי לנסח את הקטע על רחב במדרש המקביל.
הקטע על מרים הנביאה שבו מושם בפיה כי לו הייתה יודעת שייכתב עליה בתנ"ך שפצחה בשירה עם הנשים בליווי תוף, הייתה יוצאת לאמיתו של דבר עם תוף וכינור גם יחד, מקביל מבחינה רעיונית ליחידה במדרש המקורי על אהרן הכהן שלגביו מופיעים המוטיבים של תופים ומחולות, ומבחינה זו ההתאמה בין היחידות עולה יפה. כלי הנגינה הנוסף שנעשה בו שימוש הוא כינור שכן יש בידינו אזכורים מוקדמים יותר שלו בתנ"ך (ראו בין היתר בראשית ד, כא; לא, כז).
באשר לבועז נאמר עליו כי לו היה יודע שהכתוב יאזכר שהביא לרות קלי, היה מאכיל אותה עגלות פטומות. והנה, היחידה על האשה משונם מתייחסת אף היא להענקה במסגרת אירוח, כי אם מדובר שם על חפצים ולא על מאכלים.
נוסח המדרש החדש פורסם לראשונה בכרך השני של "דרשוני" (ראו "אילו היו יודעות", דרשוני: מדרשי נשים, קובץ שני, בעריכת תמר ביאלה, תל אביב 2018, עמ' 146), והוא מוצג כאן מחדש בתוספת דברי מבוא.
נוסח מדרש "אילו היו יודעות"
אילו הייתה מרים יודעת שהקדוש ברוך הוא כותב עליה: "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות טו, כ), תוף וכינור הייתה לוקחת.
אילו הייתה רחב יודעת שהקדוש ברוך הוא כותב עליה: "וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל בְּעַד הַחַלּוֹן" (יהושע ב, טו), בסולם הייתה מורידה אותם.
אילו הייתה האשה משונם יודעת שהקדוש ברוך הוא כותב עליה: "'נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה" (מלכים ב' ד, י), עליית קיר גדולה הייתה עושה לו.
אילו הייתה שֶׁאֱרָה בתו של אפרים יודעת שהקדוש ברוך הוא כותב עליה: "וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן וְאֵת אֻזֵּן שֶׁאֱרָה" (דברי הימים א' ז, כד), שש ערים הייתה בונה כנגד שש אמהות; שרה, רבקה, רחל, לאה, בלהה וזלפה (על שש האמהות ראו שיר השירים רבה, ו, ד, ב, דפוס וילנא לג ע"ג-ע"ד; פסיקתא דרב כהנא, ויהי ביום כלת משה, ז, מהדורת מנדלבוים עמ' 11–12).