פרשת בשלח: המתקת המים במרה

התנסות תמוהה ותובנה חבויה

ההתנסות במרה היא חידתית וסתומה. התורה אינה מייחסת לעם ישראל שום חטא מפורש שקדם לה. כך גם איננו יודעים מהו העץ שהושלך, ומה הייתה הוראת ה' למשה. 

מסקנתי היא שזהו המפגש הראשון בתולדות עם ישראל אל מול הרוע הצרוף בהתגלמותו.

אמנם, עמלק הוא שמגלם רוע מסוג זה. ואולם, כרונולוגית מרה קדמה למפגש הראשון עם עמלק, שנערך רק לאחר מכן, ברפידים, וגם אז מתואר כתוצאה של חטא, בדבר ספק במציאות ה' ו/או באחדותו. שעבוד מצרים, כנראה נבע ממניעים אנוכיים ותועלתיים של המצרים ופרעה, ולא ברוע צרוף מצידם. בתופעה של רוע כזה נתקל העם כקולקטיב ובפעם הראשונה, במרה. התנסות זו הייתה חלק מתהליך של חניכה, בדרך לעיצוב ההשקפה לאמונה באל יחיד. אילולא חוויה זו, ולנוכח קיומו רע בעולם, בני ישראל היו עלולים לטעות, שמא קיימת מציאות דואליסטית של אלוהות, של אל טוב ושל אל רע. בעייתיות כאובה ומרה זו, נפתרה, כבר בהתחלה, על מי מרה. 

העץ הוא עץ החיים

במכילתא מובא שחכמים ניסו לעמוד על טיבו של העץ, ודרך זאת גם על קנקנה של ההתנסות. הם נחלקו בדבר זהותו של העץ, אבל כולם תמימי דעים, שהיה מדובר בעץ מר. לשיטתם תכלית ההתנסות הייתה, להודיע את כוחו של ה' שהופך מר למתוק, במר ממנו. זאת כמופת ולקח לנו, באשר לדרכו הניסית בהנהגה. בין העצים שנזכרו שם, מוזכר גם עץ החיים, שעליו מרחיב ספר הבהיר. בפסקאות קס"א- קס"ג, מבואר שבתחילה עץ החיים היה סביב למים והמתיק אותם. השטן, הוא שהסיר אותו משם ובכך גרם למים להפוך למרים, במטרה להצמיא את העם. ההתנסות במרה, הייתה של העם היהודי אל מול רוע צרוף, שניסה לנתק אותו מעץ החיים, ולהכחידו. 

השם מרה דווקא

ודוק, התורה בוחרת להותיר את השם מרה, ולא לשנותו בעקבות הנס שאירע, לשם מתוקה למשל, כי כנראה בכוונתה לחרוט ולחקוק בזיכרון ההיסטורי, דווקא את עצם קיומו של המפגש הדרמטי והמטלטל, עם הרוע הצרוף. על הקושי הרב והמרירות הכרוכים בו, הואיל ודווקא זה משרת את מגמת התורה לחנך את העם להאמין באל אחד. 

זו הסיבה לכך שהמפגש עם השטן מצטמצם לכדי חמישה פסוקים ולא יותר. זהו הרף התחתון של פסוקים שהכרח להשקיע, על מנת שהעם יעמוד על התובנה בדבר קיומו של רע, ומאידך גיסא, לא לתת לרע יקר ונפח תודעתי, על מנת שלא להסתכן באיבוד הבכורה לאל יחיד.

הרע כיסוד עצמאי

ר' עזרא בן שלמה מגירונה, במאמרו: "סוד עץ הדעת", מסביר שקיומו של הרע בעולם נעוץ בחטא אדם הראשון, שהבדיל את הרע ממקורו הטוב. שני העצים, עץ החיים ועץ הדעת, היו בתוך הגן וצמחו משורש משותף. כל עוד היו מאוחדים, הייתה לעץ החיים, שליטה על הרע שמצוי בעץ הדעת. אדם הראשון חטא בכך שקיצץ בנטיעות, כלומר הפריד את עץ הדעת מעץ החיים, ובכך נתן דרור לכוח שבעץ הדעת להתבטא, ואפשר לרע להיות בעל קיום עצמאי.

צירוף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ

משה השליך את העץ למים, ובהשבת העץ למקורו, תיקן את הקלקול שגרם השטן, והמתיק בחזרה את המים. עץ החיים היה מר, כלימוד החכמים במכילתא, ולפיו ה' ממתיק מר במר. 

ואולם הגם שבצד הקלקול, אפשר לתקן, הקושיה עומדת בעינה. לאמור היכן צווה משה? 

לשם כך אציע עיון ממוקד.

בשמות טו כה, נאמר: "ויורהו ה' עץ, וישלך אל המים". הדגשת האותיות רע, בין שני צדדיו של שם ה', מלמדות את הטמעת הרע בטוב, ושבירת כוחו בתוך כך. המילה "ויורהו", מלמדת על הוראה שעניינה שילוב ושיקוע הרע, בתוך שם ה', שאחד משמותיו הוא והו (סוכה, מה, א). על ידי כך יסודות הרע, המתבטאים באותיות ר' ו- ע', מורחקים ומתפרקים. האות ר' נטמעת בשם ה' והאות- ע' נטמעת ב-ץ.

האחרונה היא אות, אבל גם תואר, שמכונה צדיק. כאן מרמזת לנו התורה, על מה שנאמר בתהילים: "וכל קרני רשעים אגדע, תרוממנה קרנות צדיק" (תהילים, עה, יא). לאמור הצדיק מתרומם ומתגדל, היכן שהקרניים של המילה 'רשעים' נגדעות. קרניים אלה הן האותיות ר' ו- ם', שביחד הן מר.

הצדיק כבוראו, שובר ומבטל את המרירות שברע. כל אחד משקע אות בשמו ומכאן שהצדיק שקול ל- והו, בוראו, והוא כמו אל. ואכן בבראשית, לג, כ. מציין רש"י שרבותינו דרשו, שהקב"ה קראו ליעקב אל. זה גם תואם את הנאמר בתהילים, כט, א: "הבו לה' בני אלים". לאמור שהאבות נקראו אלים. בהבנתו את הוראת ה' במילה ויורהו, ועל פי הוראה זו, משה  השליך ושיקע מחדש את הרע בטוב, ובזאת המתיק בחזרה את המים. 

סוף דבר  

עיקר הלימוד מההתנסות במרה, הוא בעצם קיומו של רוע צרוף, שאינו מזיק בעודו חלק מהאלוהות, ומאוד מסוכן, עת הוא נבדל ממנה. מדובר בתפיסת רע, שמקורה באלוהות עצמה, שאינה תלויה במעשי האדם, אלא במתחים הפנימיים שנוצרים בה. משכך, היא מעלה על הנס את אחדות הבורא, תוך שלילת כוח שקול אחר ותורמת רבות בהסרת ייסורי מצפון מהאדם. שכן הם אינם בהכרח תולדה של חטאיו. לעיתים, הסובל מהימצאות רע, שפרץ מתוך האלוהות ויצא אל הפועל, מנימוקים טמירים. אך זאת, רק עד שתשוב ותיכבש מחדש, בתוך ישותו של האל האחד.

* המחבר הוא עו"ד, נוטריון וחוקר. תודה מקרב לב לפרופ' חביבה פדיה, מאוניברסיטת בן-גוריון, אשר שטרחה לקרוא נוסח מקדים של המאמר, והעירה הערות מועילות. החפץ בנוסח המלא של המאמר מוזמן לפנות ל-@gmail.com chenalonlaw