פרשת בראשית: למה התורה מתחילה בסיפורים ולא בפקודות?

במהלך תכנון מגדל "בורג' ח'ליפה" בדובאי- המבנה הגבוה ביותר בעולם, המתנשא לגובה של קרוב לקילומטר, עמדו המהנדסים בפני אתגר פיזיקלי חסר תקדים. המגדל המפואר, שמושך אליו מיליוני תיירים וכולל מאות קומות של זכוכית, פלדה ויוקרה, לא יכול היה להחזיק מעמד אפילו יום אחד על הקרקע החולית והמדברית של האזור.

לפני שהונחה קורת פלדה אחת של הקומות המהודרות, עבדו המהנדסים במשך זמן ארוך מתחת לפני הקרקע: הם קדחו ויצקו כמעט 200 עמודי בטון ענקיים בעומק של מעל 50 מטרים אל תוך שכבות הסלע. העיקרון ההנדסי הזה אינו תקף רק לבטון וברזל, הוא התשובה העמוקה לאחת השאלות החינוכיות הגדולות ביותר שפותחות את ספר בראשית.

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

הצעקה בישיבה מול הסוכרייה בגן

לפני כה שנים השתתפתי בתפילת שחרית באחת הישיבות התיכוניות, ישבה קבוצת תלמידים שלא התפללה כראוי והחלה לפטפט. בתגובה לכך, ניגשו שני ר"מים, ובקול ר"ם ונישא גערו בהם באמירה תקיפה ומאיימת. הכוונה הייתה להשתיק את הנערים, ואין ספק, המטרה הושגה והשקט חזר.

באותו שבוע ממש, כרב הגן הגעתי למפגש עם הילדים לרגל שמחת התחלת לימוד ספר בראשית, והמראה היה הפוך לחלוטין. הילדים ישבו בעיניים בורקות וקיבלו סוכריות ווופלים מתוקים. כשנשאלו מה הקשר בין ממתק לבין לימוד תורה, הם חייכו במבוכה. שאלתי את עצמי, מדוע מתי והאם כדאי מול הנוער להפעיל סמכות, גערה ודרישת ציות, בעוד שעם הילדים הרכים אנו פותחים במתיקות ובחוויות חיוביות? מהי הדרך הנכונה לבנות עובד ה'?

למה לפתוח בסיפורים ולא בהוראות?

בדיבורו הראשון על התורה, שואל רש"י את שאלתו המפורסמת: מדוע התורה פותחת בפרשת בראשית? הרי שמה של ה"תורה" נגזר מן המילה הוראה, ספר חוקים והדרכה מעשית. אם כך, היה ראוי לפתוח מיד במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל כעם, בפרשת בא: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים". מדוע להקדים ספר שלם של סיפורים על אדם וחוה, נח והתיבה, ומסעות האבות?

רש"י משיב שזה נועד להראות "מי הבוס", להודיע כוח מעשיו של הקב"ה שברא את כל העולם, וכדי שלא יוכלו אומות העולם לטעון שישראל הם ליסטים שכבשו ארץ לא להם. אך המקובל רבי אליהו לופיאן זצ"ל ('לב אליהו') מציע הסבר פנימי עמוק יותר, דרך משל הבניין והיסודות (במילים שלי) אדם הבונה את בית חלומותיו יכול לשבת שעות עם האדריכל ומעצב הפנים, לתכנן וילונות, קרמיקה וריהוט מרהיב. אך יש דבר אחד שאינו תלוי בטעמו של בעל הבית- היסודות. כדי שהבניין יעמוד, חובה להעמיק באדמה ולצקת יסודות חזקים, בלי שום קשר לפאר שייבנה מעל פני הקרקע.

כך בדיוק בנפש האדם: כשבאים להקים בניין של תרי"ג מצוות, חוקים ומשפטים, אי אפשר להנחית אותם על קרקע ריקה. חייבים להקדים יסודות של מידות טובות ודרך ארץ. את היסודות האלו סופג האדם מ"ספר הישר", ספר בראשית, שבו גדולי האומה, האבות והאימהות, מלמדים אותנו מהי אנושיות, מהו חסד ומהי הדרך הישרה שבה ידבק האדם.

אהבה קודמת לפקודה

מעבר ליסודות המוסריים, קיים כאן רובד עמוק נוסף: כשאדם ניגש למשל לחנות ספרים לרכוש ספר חדש, הדבר הראשון שהוא עושה בדרך כלל הוא לבדוק מי המחבר, מה הרקע שלו, והאם יש לו חיבור לסגנונו. להבדיל אלף אלפי הבדלות, כשאדם מקבל על עצמו עול מצוות, הוא מקבל בראש ובראשונה עול מלכות שמיים. אך מניין צומחת קבלת העול הזו?

בכל יום אנו אומרים בקריאת שמע: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ". האהבה לבורא איננה תוספת נחמדה, היא דבר הכרחי, מנוע של כל המצוות כולן. וכיצד מגיעים לאהוב? הרמב"ם פוסק שכאשר האדם מתבונן בבריאה, בנפלאות היקום ובגדולתו של הבורא, מיד הוא מתמלא אהבה, השתוקקות ויראת הרוממות. כנראה זהו בדיוק תפקידו של ספר בראשית: לפגוש את הבורא שברא שמיים וארץ, להתפעל מחסדו, ולהצמיח אמונה מבוססת יותר.

המשנה במסכת אבות קובעת סדר חינוכי מדורג: "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה". אפשר היה לחשוב שמדובר בחלוקה טכנית לפי רמת הקושי השכלי של הילד. אך הרב קוק מבאר שיש כאן עיקרון חינוכי ראשון במעלה: הילד חייב להיפגש עם המקרא ועם סיפורי האמונה והחסד של ספר בראשית בראשית הכול

המנהג העתיק ב"חדר", למרוח דבש על אותיות האלף בית כדי שהילד ילקק וייטעם, אינו סתם גימיק. מטרתו להטמיע בנפש הרכה חוויה פנימית עמוקה: התורה היא מתיקות, היא עונג, היא עריבות. זהו הזיכרון החושי שאנו מתפללים שילווה את הילד לאורך כל שנות חייו ובכל התמודדויותיו.

והערב נא

בפתחו של ספר בראשית, אנו פותחים את לימוד התורה בברכה המרגשת: "וְהַעֲרֵב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ... וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ... יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ". ציות המושג באמצעות גערות, "נו, נו!" ופחד, יכול לייצר שקט תעשייתי מיידי בבית המדרש או בכיתה. אך שקט כזה אינו בונה בניין לדורות, הוא יוצר מבנה ללא יסודות שעלול לקרוס ברגע שאיש הסמכות יסתובב.

הילד, בדיוק כמו המבוגר, מוכרח כבסיס, בוודאי בדורנו לאהוב את מה שהוא עושה. ככל שנייצר לו יותר חוויות של מתיקות, חיבור לעולם שלו, ככל שנחבר אותו ליופי של הבריאה ולשורשי האמונה שבספר בראשית, כך לא נצטרך לרדוף אחריו כדי שישמור ויקיים. התורה תהיה עבורו מקור של מים חיים, והוא ירוץ אליה מעצמו, מתוך שמחה וחשק פנימי עמוק.

הכותב הינו רב קהילה מחנך ומשורר