סגור

פרשות אחרי-קדושים: אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם

כשם שחולה אינו צריך להבין ברפואה כדי להתרפא, אלא מה שנדרש ממנו הוא לסמוך על הוראות הרופא, כך גם ביחס לחוקי הא-להים שטעמם אינו ידוע לנו. מפניני מהר"ם אלשיך.

הרב כרמיאל כהן
ו באייר התשפ
,
30 באפריל, 2020 21:48

צילום: pixabay

(ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם: (ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם: (פרק כ)

מהר"ם אלשיך מעיר שפסוק ז כתוב על דרך מאמר חז"ל "בא ליטהר מסייעים אותו" (שבת קד, א). ראשית נקרא האדם להתקדש בעצמו, ועל ידי שבא האדם ליטהר אזי מבטיחו הקב"ה על הקדושה ("והייתם קדשים") "ולא יספיק שאור שבעיסה (=היצר הרע) לעכב, כי הלא 'אני ה' א-להיכם', כלומר להיותי א-להיכם אסייע אתכם בלי ספק".

בפסוק ח מוזכרים אך ורק החוקים ולא המשפטים, דהיינו אך ורק המצוות שלא נודע טעמן ולא המצוות שהשכל מחייבן. שמירת החוקים היא לכאורה פירצה הקוראת לגנב, דהיינו ליצר הרע, העלול לגנוב ליבו של האדם, ולרפות את ידיו מעשיית מעשים שאין הוא יודע טעמם. מכך האדם חושש, שבשמירת החוקים עלול הוא ליפול. פסוק ח מציע פתרון לבעיה זו. כותב מהר"ם אלשיך:

"ושמא תאמרו הלא אם לא היית מצוה לנו רק משפטים שהדעת מחייבן החרשנו, כי לא ימצא מקום היצר הרע לעכב. אך בחוקים משוללי טעם הלא ירפה את ידינו ויעקשנו. לזה אמר אל תשיתו לב, כי הלא כאשר יקרה לחולה עם הרופא יקרה אתכם. כי יתן משקה לחולה ואומר לו שתה והתרפא, והחולה לא ידע מה הוא אם מרפא אם לאו אך לא ימיש מלשתותו כי יבטח ברופא כי ידע כי רפואתו הוא חפץ ואלו לא ידע ודאי כי בזה תלויה רפואתו לא היה נותנו לו. כן הדבר הזה, כי ידענו כי כל חפצו יתברך הוא לקדשנו במצותיו, ואם כן גם כי לא נדע טעם החוק, הלא ידענו כי לקדשנו מכוין. ואם כן נבטח בו ונעשה אותו באהבה ורצון. וזה מאמרו יתברך 'ושמרתם את חקותי' אותם שהם מסוג לא תעשה, 'ועשיתם אותם' של מצוות עשה, יען ידעתם כי 'אני ה' מקדשכם' בכל פקודי ותבטחו בי. כי לולא הייתם מתקדשים בזה לא הייתי מצוה אותם לכם. ובאלה אני מחזיק לכם טובה שלא תדעו טעמם ולא תמצאו סברא ותעשו אותם".

כשם שחולה אינו צריך להבין ברפואה כדי להתרפא, אלא מה שנדרש ממנו הוא לסמוך על הוראות הרופא, כך גם ביחס לחוקי הא-להים. אכן טעם החוקים אינו ידוע, אך הידיעה כי "אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם", דהיינו שזוהי כל כוונתו במצוותיו, לקדש את ישראל, היא שצריכה להגן מפני עצת היצר הרע. במקום הבנת הטעם, נדרש מהאדם ביטחון בה' המצווה. אדם שמבין שחפץ ה' הוא לקדש אותו בכלל ישראל על ידי קיום מצוותיו, אינו מועד לנפילה בעקבות אי ידיעת טעם חלק מן המצוות. מאידך, קיום החוקים מהווה גם עדות על הבנה זו של האדם, והיא הזכות שעומדת לו לאדם, ועל כך מחזיק לו הקב"ה טובה.    

01.05.2020

1. אין קדושה ללא אחדות כלל ישראל. "כי קדוש אני" -אחד. כך תהיו קדושים - כגוי אחד (משה אהרון)

כי זה כל האדם 2
לפרשת קדושים :אין קדושה אלא באחדות כלל ישראל
01/05/2020 15:37:22
בס"ד.





המקרא [פרשת קדושים]

====================

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ

כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".



הדברים :

========================

"וידבר ה' אל משה לאמור"

גם דיבור וגם אמירה. ודווקא דיבור תחילה

דיבר הקב"ה עם משה לומר להם לישראל

,שאין "קדושה" ללא "אחדות".

לפיכך, הדיבור מיועד אל כל עדות ישראל.

שיבטלו המפריד והמבדיל ביניהם

לחתור להיותם עדה אחת :

"עדת בני ישראל" .

והאמירה : בבחינת " ואמרת אלהם ".

היא למעשה תוצאתה של האחדות .

בבחינת :"ואמרת אלהם".

שאם הם מתאחדים כאמור

לכלל עדה אחת :

"עדת ישראל."

כי אז הם בבחינת "אחד"

ודומים הם באחדותם ל"אל" .

שזה גם הרמז במילה :

"אלהם".

[שאם הם מאוחדים הרי הם כאל]

הנה כי כן לכתחילה דיבור לדרבן על ביטול המפריד.

וחתירה לאחדות של "עדה אחת" -

להיותם : "עדת בני ישראל ".

ומשזו מתקבלת .

האחדות הופכת אותנו ל"גוי אחד".

ואזיי וראווים אנו להכיל כרבים

את איצטלת הקדושה .

להיות כ"אל" - קדושים " .

"כי קדוש אני ה' ...."



והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת.

אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.

והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה
העברת
מתנות
לאביונים
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

כנס דת ומדינה צילום: ללא

בחירות 2021: דת ומדינה לאן?

קרא עוד