"יש בי מזה וגם מזה, יש בי שניהם"

יפית גולד חזרה עם כוחות גדולים משבת דורשות טוב ועם תובנות על מקומה של האישה בלימוד תורה בכלל ובליל שבועות בפרט

חדשות כיפה יפית גולד 30/05/17 11:14 ה בסיון התשעז

"יש בי מזה וגם מזה, יש בי שניהם"
בנות לומדות תורה, צילום: פלאש 90. נתי שוחט

חלף כמעט חודש משבת דורשות טוב, שבמסגרתה התארחתי בהר אדר, והרשמים משבת זו עוד מהדהדים בי. בהר אדר חיה קהילה ספרדית קטנה, חמה ונעימה. במהלך השבת הזדמן לי לדרוש מספר פעמים - אחרי התפילה בבוקר, בסעודה שלישית שנערכה בבית הכנסת וכן העברתי שיעור נוסף במוצאי שבת במתנ"ס ביישוב.

כמי שלא היתה בעזרת גברים, מקום ההתרחשות והתפילה הציבורית מאז ילדותי, התרגשתי מאוד מהמעמד שבו דיברתי בפני כל המתפללים. מעולם לא דיברתי במקום הזה ולא ראיתי אשה אחרת שעושה זאת.  יחד עם אלו ליוותה אותי גם תחושה של בית. המקום לפני ארון הקודש היה לי נוח, כאילו שחזרתי לחיק אבא ואני ילדה.

לאחר הקידוש בבוקר, ישבו האנשים וסיפרו בדברי תורה. אני מאוד נהנתי לשמוע את הדברים שנאמרו. אני מכירה מילדותי את השיח הנעים וה'זורם' הזה. לא מתפלפל ומלא מתיקות.

בדיבור הזה כשדובר על מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' שאל אחד המתפללים:

איך אתה יודע שה' מרוצה ממך?

ומיד השיב:

אם אשתך מרוצה ממך אז לבטח גם ה' מרוצה ממך.

אני אוהבת את התשובה הזו ונראה לי שאפשר ללמוד ממנה שיעור שלם, אבל היא גם גרמה לי לחשוב.

האדם שאמר את הדברים על ה' שמרוצה ממך כשאשתך מרוצה ממך, אולי 'מדיר' את אשתו מבית הכנסת ה'גברי' ומהלימוד שגם הוא לא כולל נשים אבל כמה כוח וכמה מקום הוא נותן לה! מבחינתו היא הנציג של הקב"ה בכבודו ובעצמו בעולם. בעיני יש בגישה הזו משהו בריא ונעים. התשובה הזו מחברת אותי למקום שבו הכוח שלי כאשה מבחינה דתית ורוחנית הוא כרעיה וכאם. כאשה שבונה את ביתה הרוחני. ש'שולחת' את בניה ובעלה ללמוד ולהתפלל.

ובכל זאת, אני לומדת תורה, ועושה זאת בהתאם ללימוד ה"גברי". שמחתי לבוא ולדבר בשבת דורשות טוב ואני רוצה שנשים בעלות ידע נדרש יפסקו הלכה וישמשו כמנהיגות תורניות. ממש כמו גברים. 

מאיר בנאי ז"ל שר: "יש בי מזה וגם מזה, יש בי שניהם..." וגם אני מרגישה ככה בפשטות. ובאמת איני מרגישה שום סתירה בין ה'מקום המסרתי' שלי כאשה לבין ההתפתחות שלי בעולם הלימוד ה'ישיבתי'. להפך, אני מרגישה שיש לי יותר אפשרויות בחירה, יותר גמישות והרבה יותר מקומות שבהם אני מרגישה שאני זוכה להיות אשה עובדת ה'.

עד כאן דיברתי על החוויה שלי, וכנראה שהיא יוצאת דופן.

זה לא סוד שרוב הנשים לומדות התורה באות מרקע מאוד מסויים. כמעט ולא נמצאות נשים שגדלו בפריפריה או אפילו במקומות יותר שמרניים. אבל זו לא גזרת גורל.

במגילת רות אנו עדים לתהליך מופלא שעוברת נערה אחת מארץ מואב. למרות שהיא בת לעם ש'לא יבוא בקהל ה'' ובוודאי שלא חונכה על ערכי האמונה הישראלית, היא עוברת תהליך שבסופו ממנה נבנה בית המלוכה.

רות המואביה שהיא 'אמה של מלכות' מזכירה לנו שאצלנו , העם היהודי יש 'מובליות חברתית'. הרצון שלך והמאמץ הם אלו שיסללו את דרכך ולא 'קבוצת ההשתיכות שלך'. גם חז"ל לימדו אותנו בסיפוריהם האישיים (ר' עקיבא, הלל הזקן) ובאמרי חכמתם כ'ממזר תלמיד חכם קודם לכה"ג עם הארץ'. (הוריות פ"ג מנה ח')

אבל רות, המואביה לא עברה את השינוי לבדה. הייתה לה מלווה אוהבת, חומלת- נעמי שהדריכה אותה ושהכניסה אותה למשפחה ולעם.

בחג מתן תורה אני מזמינה את נשות ישראל לבוא וללמוד. גם מי שמעולם לא פתחה גמרא, או שלא חשבה שהיא יכולה להתחיל בלי רקע מתאים. הדבר אפשרי והשמחה שבלימוד מעדנת את הקושי.

ולנו, מי שכבר נמצאת בבית המדרש, אני קוראת ללמוד מנעמי ולפתוח את השערים גם לבנות ממקומות נוספים, שנזכה שיותר גוונים שיש בעם שלנו ייראו בבתי המדרש שלנו.

אני מקווה שנצליח להוסיף  עוד נשים ובנות לעולם הטוב הזה של לימוד התורה. גם נשים שמרגישות טוב בעולם המסורתי והשמרני כי אין סוף לטוב.

הכותבת היא עמיתה בתכנית ללימודי הלכה ע"ש סוזי ברדפילד במדרשת לינדנבאום מבית אור תורה סטון

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן