ימי הספירה כחול המועד
"ימי הספירה נזכרים תוך המועדות, (כיוון) שהמה ימים טובים כמו חול המועד, שיש קדושה לפניהם ולאחריהם מיציאת מצרים עד קבלת תורה...והרי נקראו בפסוק שבע שבתות - מכלל שכל הימים אלו יש להם בחינת שבתות ..." (תרמ"ה "ימי").
בפתיחת דבריו מסביר לנו השפת אמת את היחס הראוי לימי ספירת העומר. אין אלו ימי חול רגילים, שתפקידם הוא רק לציין את התאריך המדויק של חג השבועות. ימי ספירת העומר הם ימים טובים לכשעצמם, והם דומים לימי חול המועד. כשם שימי חול המועד משלבים במהותם חול וקודש, והם "עטופים" בימים טובים לפניהם ולאחריהם, כך גם ימי ספירת העומר: הם נמצאים בין חג הפסח לבין חג השבועות, ויש להם משמעות מורכבת הכוללת בתוכה יסודות של קודש.
כמו כן, התורה מכנה ימים אלו בשם "שבע שבתות", ומכך מבין השפת אמת שיש בימים אלו מימד מסוים של שבת, כלומר של קדושה מיוחדת מעבר לימי חול רגילים (ונראה את משמעות הדבר בהמשך).
אם כן, על פי השפת אמת לא במקרה נכתבה פרשיית ספירת העומר בתוך פרשת המועדים: ימים אלו הם חלק בלתי נפרד ממועדי ישראל, ויש להם משמעות גדולה ורחבה.
עשיית רצון ה
מהי אותה סגולה מיוחדת שיש בימי ספירת העומר? לשם הבנת העניין נעיין בתורה נוספת:
"במצות ספירת העומר, כבר כתבתי במקום אחר (בתורה הנ"ל), שעל אלו הימים נאמר (תהלים ל"ז, יח): יודע ה ימי תמימים, (ו)דרשו חז"ל כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, וכמו שכתוב במדרש: אימתי הם תמימים? כשעושין רצונו של מקום" (תרמ"ד "במצות").
המדרש עוסק במילה "תמימים" שבפסוק בתהילים, והשפת אמת מקשר זאת לספירת העומר. על פי דבריו, התמימות והשלמות של הימים הללו קשורות בקשר ישיר למעשיהם של בני ישראל. המדרש מדבר על כך שתקופת זמן נקראת ונחשבת שלמה (תמימה), רק אם התוכן שלה מלא ומנוצל בדרך חיובית וטובה. כך גם בימי הספירה, אשר שלמותם תלויה בעשיית רצון ה, כפי שבני ישראל, בתחילת דרכם, התחילו בימים אלו ממש בתהליך העלייה שלהם בהכנה למתן תורה ובשאיפה לשלמות.
השגת התמימות
השפת אמת ממשיך ומבאר נקודה זו:
"כי התמימות היא הדביקות בשורש, שזה עיקר מצות העומר - לתת הראשית להקב"ה, ונמשך ברכה ודביקות להשורש על ידי הפרשת הראשית עד סופו...".
נשמתו של האדם תלויה בבחירת האדם בעולם הזה, וזו מושפעת מיצרים, תאוות ועניינם חומריים אחרים. לכן, הדרך של האדם להגיע לשלמות, היא דרך הדביקות ביסודות הנצחיים והשלמים שבתוכו, הוי אומר הנשמה והרוחניות. האדם מגיע לשלמותו כאשר הוא מבטל את הכח החומרי והגופני שבו כלפי הצד הרוחני שבו.
איך עושים את זה?
השפת אמת אומר לנו שהדרך לכך מתחילה בהתחלה של כל דבר. כאשר אדם יקח את "הראשית", את ההתחלה של מה שהוא מייצר, בונה ומשכלל, ויתן זאת לקב"ה, הוא מראה כבר בהתחלה שאין לו משלו כלום, והכל הוא רק בהשגחתו של הקב"ה. במעשה זה הוא בעצם מבטל את עצמו ואת כוחו האנושי והגופני אל מול עוצמתו והשגחתו של הקב"ה. כאשר אדם מייחד את הדבר הקרוב לו ביותר ברמה הרגשית - ה"ראשית" - לקב"ה, הוא גורם להמשך ברכה ודביקות גם בהמשך: מאחר שהאדם "הקריב" מבחינתו הקרבה כה גדולה, הרי כל מה שקורה אחר כך מושפע מאותו המעשה.
זוהי בעצם המשמעות של ימי ספירת העומר. הימים הללו מתחילים בקרבן לה מהראשית של תבואת השעורים, ומסתיימים בקרבן לה מהראשית של תבואת החיטים. בכך מסמל האדם שכל מה שהוא יוצר מתבטל אל מול פני השגחתו וניהולו של הקב"ה. הדביקות הזאת, שגורמת לשפע של ברכה בכל מעשיו של האדם, הופכת את הימים האלו ל"תמימות".
מצוה לדורות
השפת אמת לא מסתפק בכך, ונותן לדברים משמעות נצחית:
"וכמו כן בדורות בימים אלו, אחר יציאת מצרים שנמשכו בני ישראל אחר הקב"ה במדבר, כדכתיב: זכרתי לך חסד נעוריך. ובוודאי נשאר זכירה בשמים לדורות ממילא, יש התעוררות נשמות בני ישראל להתבטל אליו יתברך בימים אלו. לכן, כתיב: וספרתם לכם, כי הזמן מוכשר עתה לכך. ולאשר דור המדבר היו באמת תמימים, שהרי נמשכו אחריו כבהמה, כדכתיב במדרש בפסוק (שיר השירים א, ד) משכני אחריך נרוצה (הנדרש על כך שבני ישראל נמשכו אחר הקב"ה כבהמות, כלומר ללא ערעור ופקפוק). לכן, זה הזכות עומד לפניו יתברך כמו שכתוב (תהלים ל"ז, יח): יודע ה ימי תמימים ונחלתם לעולם תהיה, שנשאר התעוררות הימים האלו בכל שנה ושנה. וכמו שהיה אז מעשה זו הכנה לקבלת התורה, כמו שכתוב אחרי זה (בשיר השירים): הביאני המלך חדריו וכו (הנדרש על קבלת התורה, בדביקות מיוחדת בין הקב"ה לעם ישראל). כמו כן, כפי הבירור וחיפוש ותשוקה אליו יתברך בימי הספירה בכללות ישראל, וכמו כן בפרט, כך זוכין אחר כך בשבועות לקבל הארה חדשה מקבלת התורה".
זמנו של אירוע היסטורי-רוחני לא מסתכם בתאריך הספציפי שבו קרה האירוע, אלא יש לו משמעות נצחית. אירוע שהתרחש בזמן מסוים, יוצר וגורם לאותו התאריך לקבל כח מיוחד שמשפיע בכל שנה ושנה. בכל שנה ושנה בימי הפסח, למשל, יש בימי ניסן פוטנציאל מיוחד לשחרור מהשעבודים העכשוויים שלנו ולצאת לחירות (כפי שהרחבנו בעיון לפסח), וכך בכל מועד ומועד.
"לכתך אחרי במדבר"
שני היסודות שדיברנו עליהם עד כה - ההדבקות וההתבטלות לקב"ה, והכוח המיוחד שיש לזמנים ולמועדים, נותנים משמעות מיוחדת לימי ספירת העומר. בזמן יציאת מצרים, ימי הספירה היו הימים בהם החלו בני ישראל ללכת בעקבות הקב"ה ולצעוד בשבילים שבהם הוא הוביל אותם. בפסח יצאו ישראל מתחת שיעבוד מצרים ופרעה, ומיד החלו לקבל עליהם את עול מלכותו של ה ולהידבק בו. (כדבריו היפים של הנביא: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה").
אותה דבקות נפלאה לא הסתיימה באירוע ההיסטורי שבעבר הרחוק, אלא היא יצרה כוח ו"התעוררות" גם בעתיד. יש ב"זיכרון" של ה"מחשב" הכללי של בני ישראל פקודה מיוחדת, לעורר בימים האלו את עניין הדביקות וההליכה בעקבות ה. הזכות הזאת, שה זוכר לעם ישראל את העובדה שהלכו אחריו במדבר בארץ לא זרועה, עומדת לישראל לעולם, בכך שבימי ספירת העומר ישנה התעוררות מיוחדת לדביקות ולברכה.
הדברים לא מסתכמים רק בעצם הדביקות. ימי הספירה במדבר הכינו את בני ישראל לקראת אירוע מיוחד - קבלת תורה, וגם כאן הדברים קשורים להתעוררות הזמן. בכל שנה ושנה, אם ישראל מממשים שוב את הכח הזה שמתעורר בהם ומתחברים לקב"ה ולרוחניות, הם זוכים לקבל את התורה בעוצמה ובהארה מיוחדת, כפי שאירע לבני ישראל במדבר.
הכנה לשנה כולה
הזכרנו לעיל את דברי השפת אמת, שהמיוחד בקרבן ובספירת עומר הוא בכך שהראשית וההתחלה מיועדים לקב"ה, והדבר מסמל ומעורר את הדביקות של האדם בה. גם לכך יש מסר נצחי:
"וכל השנה תלוי באלה הימים: כמו שגידול כל התבואות בימים אלו, כן חיות האדם מתגלה עתה, כי הכל רמז אל ההנהגה הפנימית (תרמ"ב "ימי").
"וכמו כן בזמן הזה, שהוא עיקר גידול התבואות ואילנות, לכן צריכים להידבק בה יתברך בימים אלו, והם ההכנה על כל השנה" (תרמ"ד "במצות").
האדם נמשל לעץ השדה, והרעיון של התקופה הזו ביחס לעולם החקלאי, נותן לאדם מסרים רלוונטים לגביו. בתקופה זו - תקופת האביב, עולם החקלאות מתחיל לפרוח: התבואה גדלה, העצים פורחים, הפרחים מלבלבים והכל מסביב ירוק וחי. יש כאן בחינה של "ראשית", המופיעה מיד לאחר תחילת השנה שבניסן.
כפי שראינו, יש כח ומשמעות בהתנהלות הראשונית וההתחלתית, ולכן דווקא בימים אלו של פריחה ראשונית, של חידוש מחזור הטבע, יש מקום גם בתוך מערכות חייו של האדם להתחלה מחודשת, מלאת דביקות וחיבור לקב"ה.
הדבר הזה מהווה הכנה ותשתית לכל השנה כולה - והלוואי ונצליח.