כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם: [פרק טו, פסוק יט]
מטרתו של הפסוק "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה... " אינה ברורה; לכאורה פסוק זה נותן טעם לשירת הים, אבל הטעם ידוע גם בלעדיו! ובלשונו של הנצי"ב בפירושו "העמק דבר": "מה זה בא להודיענו מה שכבר נתבאר יפה הסיבה שהגיענו לשיר". לאור שאלה זו קושר הנצי"ב פסוק זה לפסוק הקודם לו "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד". לפני שנעמוד על הקשר נעיין בפירושו של הנצי"ב לפסוק "ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד"; כך הוא כותב:
תפילה זו המייחלת להנהגה תמידית של ה' על כל העולם, עתידה להתקיים בימות המשיח. הנצי"ב מבין שגם הפסוק הסמוך לו "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה... " אמור לימות המשיח; נעיין בדבריו:
חכמים מתארים שבזמן שעברו ישראל בתוך הים ביבשה היתה מידת הדין מתוחה גם כנגדם לאבדם בים; כך כתב למשל רש"י בביאורו לפסוק "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים הַהֹלֵךְ לִפְנֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶם" (יד, יט): "בכל מקום הוא אומר מלאך ה', וכאן מלאך האלהים, אין אלהים בכל מקום אלא דין, מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים".
גם ימות המשיח יהיו ימי דין עד שאמוראים אחדים התבטאו שאינם רוצים לראות את המשיח מתוך חשש מהזמנים הקשים שיהיו בזמנו.
הפסוק "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה... " המתאר את אשר היה בקריעת ים סוף מלמד על העתיד לבוא. בעת קריעת ים סוף "באותה שעה שכבר היו המצרים נשטפים בכח הדין הקשה, והיה באמת כח הדין גם על ישראל", באותה שעה ממש "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם".
כך יהיה גם בימות המשיח, גם בשעה ש"יגבר כח הדין וצרוף גדול גם בישראל", בכל זאת "נכון לבבינו בטוח בה' שלא נהיה נשטפין בדין".
מטרתו של הפסוק "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה... " ללמד שגם בשעות קשות לישראל, שעות שישראל מצויים בסכנה גדולה, גם אז אנו מובטחים שאמנם "כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם" אבל "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם" – "לבטח לא נהיה נשטפין בדין".