אי-שם בתוככי רמת-גן, בקומת המרתף, מתחת לאחד מבתי הכנסת בעיר, מתקיים מניין מחתרתי. עשרות רבות של אנשים מהסביבה הקרובה והרחוקה מתקבצים אל המניין הזה, שמתנהל כבר כמה שנים טובות כמעט בהיחבא בשמחת תורה. למה בהיחבא? כי המניין הזה, שומו שמיים, מקיים כל הקפה פחות מחצי שעה. למעשה, הקפה אחת לוקחת שם פחות מ-5 דקות. הצילו!
אי-שם בכמה ערים ויישובים נוספים בארץ, מתקיימים מנייני ותיקין, שגם בהם, אוזניים יצללו, כל ההקפות יחדיו נמשכות פחות משעה. פחות משעה!
מה קורה פה? האם מדובר במחתרת ניאו-אורתודוכסית חדשה שצומחת מתחת לאפנו? בואו נבדוק: ריקודים בחתונה די שמחה במגזר נמשכים, בשני סבבים עם הפסקה גדולה ביניהם, פחות משעה. ואני לארג. שבע הקפות בבית כנסת ממוצע אורכות בדרך כלל יותר משעתיים (וזה עוד לפני העליות לתורה). והמנהג הזה נמשך על אף שפיזית זה לא מתאים כמעט לאף אחד - לא לאבות הצעירים שרוקדים עם ילדיהם על הכתפיים והופכים לסמרטוטים מיוזעים אחרי רבע שעה, ובטח לא למבוגרים והקשישים שמסתפקים בשניים-שלושה סיבובי ריקוד.
למה המנהג נמשך? - כי כך החליטה משטרת השמחה. היא שקובעת כמה כולנו צריכים לרקוד ולקפץ, והיא שקובעת מתי תסתיים כל הקפה. ואם במקרה מישהו ירהיב עוז לסיים ריקוד לפני הזמן הנכון, מיד יקפצו השמחנים, נציגי אותה משטרה, ויתחילו שיר חדש, שאותו יגלגלו ויגלגלו עד הניסיון הכושל הבא לעצור אותם.
המציאות הזאת, שנכפתה על ידי כמה בוגרי סיירות ריקודים, די מתסכלת. כי כשאתה חוקר מסביב בעניין - ואני ביררתי אצל כל מיני אנשים - בעלבתים ובנישים מבוגרים וצעירים - התשובה היא חד-משמעית - נמאס!. ומה עושים אם נמאס? יושבים בצד, יוצאים החוצה לפטפט, או קופצים הביתה לשעתיים.
למה זה צריך להיות כך? מדוע ההקפות לא יכולות להסתיים אחרי 50 דקות, כשלכל אחת מוקדשות 7 דקות מרוכזות? מדוע שמחה של אחד צריכה להיות הסיוט של האחר?
התשובה היא שאנשים פשוט מפחדים ממה יגידו. אין מי שיאמר: "מספיק! זה לא מתאים לנו. את השמחה אפשר להמשיך אחר כך, גם בלימוד התורה, ולא רק בקפיצה איתה".
כולנו רוצים לרקוד ולשמוח במידה, כל אחד כפי יכולתו, בלי שאף אחד יכתיב לנו זמנים בלתי אפשריים. ההקפות הארוכות הנהוגות כיום מתאימות יותר לצעירים בישיבות השונות. להם עדיין יש כוח, להם יש אולי על מי לעשות רושם (רבנים ובנות לשידוך) ולהם יש כנראה גם רצון. בבתי הכנסת הרגילים ראוי לחזור לשפיות לחגוג בצורה שתתאים לכולם. מי שרוצה לקפוץ ולהשתגע, מוזמן לעשות לו מניינים נפרדים, בקומות המרתף או בוותיקין.