לַֽעֲשֽׂוֹת־רְצוֹנְךָ֣ אֱלֹהַ֣י חָפָ֑צְתִּי וְת֥וֹרָתְךָ֗ בְּת֣וֹךְ מֵעָֽי (תהילים מ,ט)
עם שוך המולת שוק ארבעת המינים, ורגע לאחר שהסוכות מקושטות ניצבות מוכנות לקבל את פני האושפיזין, מתחיל הדיון על שמחת תורה. החל מהזרמים הליברלים המתארגנים מבעוד מועד עם קוראות בתורה, מובילות הקפות ו"מניין" נשים, ועד להכרזות השמרניות (פלוס פלוס) המבהירות לגבאים שעליהם לדאוג שבשום אופן לא יגיע ספר תורה לעזרת הנשים (!)
שמיני עצרת הוא פסגת החגים. "סעודה קטנה עשה לי כדי שאהנה ממך" אומר הבורא לעמו לקראת סיומם של חמישים ושניים יום של קירבת אלוקים, ולא סתם גומרה של תורה כמו גם תחילתה מחדש מצוין ביום זה. שמחת תורה מביא לידי ביטוי את השמחה בתורה, השייכות לתורה ואהבת התורה של כולנו, כל קהל ישראל, מבוגרים, צעירים, טף... אך האם גם נשים???? ודומה כי כגודל מעלתו כך גם האתגר הניצב בפנינו כציבור ביום קדוש זה, לשאול את עצמנו האם לכולנו, כולל כולנו, חלק בשמחתה של תורה?
אמותינו הקדושות
אולי לא היו זקוקות לכך. חמותי עליה השלום שהייתה אשה צדיקה בכל קנה מידה, הייתה מקדישה את בוקר החג לבישול מטעמים – שהכל יהיה טרי טרי לכבוד סעודת החג, כך היא ראתה את תפקידה ביום קדוש זה, ודרך אגב זה לא מנע ממנה להתפלל את התפילה מתחילתה עד סופה כולל אמירת התהילים של אותו היום ובנוסף גם לעיין בספר המונח על שולחנה... אך מאז עבר דור, הרוחות השתנו וסביר להניח שמודל זה שהיה מתאים ונכון לתקופתו אינו המודל אליו אנו שואפים לחנך את בנותינו; את התוך הפנימי שראינו בדורות קודמים, את אהבת התורה הצרופה והשמחה האמיתית בחג יש לצקת היום לכלים חדשים המתאימים לדור ולתקופה.
התפתחנו בכל התחומים – אבל מה עם הרוח???
נשים היום משכילות, עוסקות בכל תחומי החיים, מבינות בהוויות עולם ומובילות תחומי דעת מרכזיים – אבל מה עם הרוח? האם ייתכן מצב שאדם מתפתח בכל חלקי הווייתו אך בתחום מרכזי כל כך המהווה את נשמת החיים של האדם היהודי הוא נשאר עם השכלתו התיכונית? בעולם של ימינו ידע בתחום הקודש ופיתוח עולם רוחני אינו "בונוס" למעוניינים אלא חובת הדור, להעמיק וללמוד, לבד או בחברותא, לייצר מסגרות ללימודי המשך או למסד שיעורים בקהילה, והאמת שזה לא משנה כל כך מה – האחת תלמד תנ"ך על הסדר והשניה ספרי אמונה, ויחידת הסגולה תתמיד בדף יומי כאשר חברתה תשתתף בשיעור שבועי קבוע – כולם אהובים, אך הדגש המרכזי הוא להמשיך ולהתפתח בבנייה של עולם רוחני שיוכל להתמודד עם אתגרי התקופה.
"דאקרויי בנייהו לבי כנישתא"
התפתחות רוחנית אינה בונוס, אלא היא זו שמחזיקה את בית ישראל. אם נהיה כנים, נראה כי פעמים רבות בית ישראל עומד על הנשים. נשים במה זוכיין? שואלת הגמרא במסכת ברכות, שמביאות את בניהם לבית הכנסת ומשלחות את בעליהם ללימוד תורה. יבואו הציניקנים ויגידו שזהו תפקידן של הנשים, להכין את הסנדביץ בבוקר, ללוות את הילד להסעה וכמובן גם לאפשר לאיש ללכת לשיעור בשבת, וודאי שאין לזלזל באף פעולה כזאת אך גם אין ספק שדברי חז"ל עמוקים הרבה יותר. הדרייב הפנימי של הבית, ההנעה המהותית אל עבר הקודש, השאיפה אל הרוח, ההתקדמות בעבודת ה', הכנסת רוח חיים של תורה וקדושה פעמים רבות מאוד עומדת על הנשים. אין ספק שזה לא מדוייק תמיד, וודאי שהמבנה שונה בין בית אחד למשנהו וודאי שלגברים יש כמובן חלק משמעותי בכל זה, אך עם כל ההסתייגויות הנ"ל, בדיוק כשם ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצריים", לאורך כל ההיסטוריה ההובלה הנשית ניכרת בתוככי המציאות. לכל איש ציבור העושה חייל במלאכתו יש אישה חזקה מאחוריו אמרו יודעי דבר ובתחום הרוחני הדבר נכון כפל כפליים. מה תהייה ההטענה הרוחנית של אותן הנשים? האם אנחנו דואגים למזונם הרוחני? האם אנחנו מספקים להם מספיק הזדמנויות בעבודת ה'? או שמא אנחנו משאירים אותם בבינוניות נוחה שאינה מחייבת יותר מדי..
פמיניזם?
יבואו ויגידו השמרנים למיניהם, הגזמתם עם הפמיניסטיות! לאן עוד נגיע עם הפמיניזם הזה?? אתם רוצים להפוך את הנשים לגברים??? וודאי שלא. פמיניזם מצריך קודם כל לימוד וביסודו ניתן לאפיין את הפמיניזם כאחד ממאפייני הגאולה. גילוי כוחותיה של מחצית (!) מהאומה שטרם באו לידי ביטוי שלם עד כה. פריצת כוחות (נשיים) שהיו מכוסים. אמנם ביסודו הגולמי – הרדיקלי עלול הפמיניזם להחריב את העולם באובדן ההבחנה בין איש לאשה, בהשטחת המבנה המיוחד של "איש ואשה בראם ויקרא את שמם אדם". אך ביסודו המזוקק עשוי הפמיניזם ליצור גילוי מחודש ולתקן עולם במלכות שדי. עבודת הזיקוק של הפמיניזם מורכבת ומסובכת עד מאוד, וכל שינוי והתקדמות יש לבחון ולברר היטב אך וודאי שאין לדחות מגמות כלליות, ובפרט מגמות הנוגעות בקדושה בשל הטענה הפמיניסטית.
נשים בשמחת תורה??
ואם נחזור לרגע לשמחת תורה, הפמיניזם המזוקק יבוא ויטען, לא ייתכן! לא ייתכן שציבור שלם של נשים, אוהבות ה' יראות אלוקים לא מוצאות את מקומן בחג הקדוש הזה. לא ייתכן שנשים רבות כל כך מעבירות חג שלם באפס מעשה, בין הקיגל שהן הכינו לקידוש, לשקיות הממתקים של הילדים לשיחות הסרק בזמן שהגברים רוקדים. לא ייתכן שלא תקום חלופה, נאמנה ומחוייבת בכל תג ותג למסורת ולהלכה שתיתן מענה.
גם לנשים יש אחריות...
נכון. לגמרי. המשימה שלנו כנשים היא לגלות אחריות ורצון ברור. בליווי ובהכוונה של גדולי תלמידי החכמים שבאומה, לשאול את עצמנו איך להתקדם. עם ישראל זוקק עוד – עוד תורה, עוד קדושה, עוד חיבור לדבר ה', עוד טהרה. המשימה הזאת מוטלת על כולם.
דווקא שמחת תורה
למה דווקא שמחת תורה מציף את כל הנושאים החשובים הללו? אולי כי הוא פסגת החגים. אולי כי הוא מברר את היחס הפנימי לתורה. אולי כי הוא מברר את עצם השמחה שלנו בתורה. אולי כי הוא מברר את השייכות הכלל ישראלית של כולם כולם אליה. אולי כי הוא מציף את השאלה האם ביחס אל התורה אני ניצבת בצד, כ"תומכת לחימה" או שגם לי כאשה יש ממשות של שמחה בתורה? בצניעות, בענווה, ביושר לב אך גם באמת פנימית מאוד עמוקה. משימתנו היא להציב חלופה, איך עתיד להיראות שמחת תורה שלנו.
למה נחנך את בנותינו היקרות
והשאלה האחרונה היא למה נחנך את בנותינו היקרות? מה המודל שאנו מציבים לנגד עיניהם? האם שמחת תורה הוא חג של "הבנים" כפי שנשמע פעמים רבות (מדי!)? האם חג שלם הן עתידות להעביר בבית, בשינה או בקריאת ספר? ולהרגיש אורחות בחוץ בשמחת התורה שאמורה להיות (גם) שלהן??? אם לא בשביל עצמנו, לפחות עבורן.
מה אפשר לעשות?
זאת תחליט כל קהילה וקהילה. עקרונות היסוד – שותפות של כולן כחלק מכלל ישראל בשמחתה של תורה, נאמנות מוחלטת ללא סייג להלכה, הבנה חינוכית כי יש ביום הזה כח לחנך (גם) את בנותינו לחיבור עמוק ויסודי לתורה והבנה כי תביעת הדור היא לעליית קומה גם בתחום הזה. "לעשות רצונך אלוהי חפצתי ותורתך בתוך מעי", אמר דוד המלך ואולי נזכה ויגידו זאת גם קהל הנשים.
חג שמח לכולם!
הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, יועצת הלכה, מרצה במכללת אורות, רבנית אולפנת אמית - להב"ה