בין מתן תורה לדעת תורה – לזכרו של הרב רבינוביץ זצ"ל

לקראת חג השבועות הקרב ובא, אני מעוניין לשתף מחשבות לגבי המושג "דעת תורה", דרך הפריזמה הייחודית של הרב רבינוביץ'

חדשות כיפה הרב רונן נויבירט 27/05/20 14:34 ד בסיון התשפ

בין מתן תורה לדעת תורה – לזכרו של הרב רבינוביץ זצ"ל
הכנסת ספר תורה, צילום: shutterstock

בשבוע הבא נציין את יום השלושים לפטירתו של אחד מענקי דורנו, הרב נחום אליעזר רבינוביץ זצ"ל. לקראת חג השבועות הקרב ובא, אני מעוניין לשתף מחשבות לגבי המושג "דעת תורה" דרך הפריזמה הייחודית של הרב רבינוביץ.

זמן קצר לאחר מתן תורה קיבלנו את המצווה "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת", מצווה המחייבת ללכת אחרי הפסק של רוב החכמים בסנהדרין. יש דעות שונות בשאלה האם מצווה זו תקפה גם לאחר שהסנהדרין חדלה מלפעול, אבל כך או כך, הגלות הארוכה והפיזור של הקהילות היהודיות בכל רחבי תבל, לא איפשרו מבחינה טכנית למדוד את הרוב. 

עם זאת, הצורך בהשמעת קולם של הרבנים בציבור מעולם לא חדל להתקיים, ולאורך הדורות היו ניסיונות למצוא דרכים שונות כדי להעביר לעם את דבר רוב חכמי ישראל. בשלהי המאה התשע-עשרה גבר השימוש במושג "דעת תורה" באופן המוכר לנו בימינו וזאת כתגובה למגמות החילון והמודרניזציה שהתעצמו בעקבות התפשטות השפעתן של תנועת ההשכלה והרפורמה. תמורות חברתיות-רוחניות אלו יצרו סדקים רבים בחומת התורה וחייבו את המנהיגים החרדים לבנות מסגרת קולקטיבית שתחזק את מעמדן של התורה וההלכה. 

הרציונל העומד מאחורי המנגנון של "דעת תורה" הוא האמונה הפשוטה שכל התשובות לתחלואי העולם הזה נמצאות בתורה, ורק לתלמידי החכמים הגדולים היכולת להיות אובייקטיביים וחפים ממניעים אישיים, וכך ביכולתם להביא לעולם את גילויה של האמת המוחלטת – רצון הא-לוהים, וכך כתב החפץ חיים: "מי שדעתו דעת תורה יכול לפתור כל בעיות העולם בכלל ובפרט... [וב]תנאי... שהדעת תורה תהיה צלולה בלי איזה פניה או נטיה כל שהיא. ואם יש לך אדם שדעת תורה לו, אלא שמעורבת אפילו מעט עם דעות אחרות מן השוק או מן העתונות, הרי דעת התורה עכורה היא, מעורבת עם פסולת ואין ביכולתה לרדת לסוף הענין." (ליקוטי חפץ חיים על התורה)

משמעות דברי החפץ חיים היא שעצם העובדה שחכמים אינם בקיאים בחוכמת ההשכלה והאקדמיה היא למעשה יתרון, שהרי כך מתאפשר להם להיות אובייקטיביים ונקיים מכל שיקול דעת זר שאינו מזוקק. לפי שיטה זו הרב הזוכה למדרגת "דעת תורה" הופך למעשה למלאך כפי שכתב החזון איש: "ואמנם האיש הזוכה לידיעת התורה הוא הולך בין אנשים ונדמה לאדם הרואה לעיניים כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך, הגר עם בני תמותה, וחי חיי אצילות ומרומם על כל ברכה ותהילה." (אגרות חזון איש, א, יג)

עם זאת, כמו כל תופעה חדשה, יש לה חסרונות. לעיתים נעשה שימוש לרעה במושג "דעת תורה" כדי לבטל דעותיהם של רבנים בעלי אידיאולוגיה שונה, בטענה שדעתם אינה נחשבת מכיוון שרבנים אלו "שווים פחות" במשקלה של "דעת תורה". כדוגמא לדבר, תמיכתם של רבנים מרכזיים באירופה בתנועה הציונית הניעה את גדולי התורה החרדים, שהתנגדו לתנועה הציונית, לבדל את עצמם ולבצר את מעמדם הרבני כאנשים של "דעת תורה" שחובה לסמוך על דעתם, בניגוד לרבנים אחרים שדעתם אינה "דעת תורה". באופן זה ניסו להציל את צאן מרעיתם מההשפעה של התנועה הציונית.

הרב רבינוביץ ניסה להציע דרך שונה להבין את המושג "דעת תורה". לשיטתו, השימוש ב"דעת תורה" לטובת ציות עיוור בעניינים ציבוריים הוא למעשה ההיפך הגמור מאמונת חכמים אמיתית. "דעת תורה" אמורה להעמיק את הדיון בעולם הרבני ולא לסתום פיות של קבוצת רבנים בעלי השקפה אחרת בטענה שהם אינם גדולים דיים: 

"אמונת חכמים אינה אמורה למנוע חילוקי דעות, הנובעים מחילופי השקפה ומהערכות שונות של נימוקים שונים. אמונת חכמים מחייבת גישה רצינית ועניינית לדברי כל החכמים, וניסיון כן להבין אותם. דבר זה מצריך עמל רב בלימוד התורה ופיתוח מיומנות בחשיבה הלכתית מבוררת. ואם בסופו של דבר צריך להכיר בין שיטות חולקות, מטילה אמונת חכמים על המכריע אחריות גדולה לפעול לפי האמת, כפי שהוא מסוגל לראות אותה. אמונת חכמים אמיתית מחייבת העמקה למצוא את טעמם של דברי חכמים, ובו בזמן מטילה אחריות על הלומד או השואל לביקורת ובדיקה קפדנית.

בזמן האחרון יש המשתמשים במושג אמונת חכמים במובן אחר לגמרי, במשמעות אשר חז"ל לא דיברו עליה כלל, כאילו גם בדברי הרשות יש לחכמים סמכות נבואית... ויש כאלה שמכנים התנהגות ילדותית כזו בשם אמונת חכמים ואין זאת אלא סילוף מעלה גדולה, ובמקום שיקנו תורת אמת הרי אנשים הדבקים באמונת חכמים מסולפת זו מתרחקים מאור התורה וסופם שאינם יודעים בין ימינם לשמאלם". (דרכה של תורה, תשנ"ט)

"דעת תורה" אינה מחייבת ציות עיוור. ההיפך הוא הנכון, היא מחייבת את הלומד לחשיבה ביקורתית ולקבלת אחריות על מעשיו. כאשר ציטטתי מדבריו של הרב רבינוביץ בספרי הוא עדיין היה בין החיים. אני חוזר וכותב שורות אלו כעת בעינים דומעות, על הקול הצלול, האמיץ והאותנטי של התורה שנאלם דום לפני כחודש, וכל כך חסר לנו כעת.

במהלך מגיפת הקורונה ראינו מספר דוגמאות חיוביות לשימוש ב'דעת תורה', וגם כמה יישומים מסוכנים בכח זה. גדולי התורה באמריקה, הרב שכטר והרב וויליג, הובילו את הקהילות לסגירת בתי הכנסת עוד בטרם דרשו זאת רשויות הבריאות, בשל הבנת גורם הסיכון העצום הקיים בבתי הכנסת והצורך לריחוק חברתי כדי להילחם באופן אקטיבי במגיפה. זה נעשה זמן רב לפני שהרבנות הראשית בארץ נאלצה בעל כורחה להכריז על צעדים דומים.  גם בארץ, ראינו קולות אמיצים של גדולי תורה, כגון הקריאה והתחינה של הרב אשר וייס לעצור לאלתר את כל המניינים המאולתרים המתקיימים בשכונות החרדיות, מניינים מסכני חיים.

בו בזמן, ראינו גם ניצול לרעה של "דעת תורה". השימוש של עסקנים חרדיים בצורה כה מניפולטיבית כדי לחלץ מילה אחת מפיו של הרב קנייבסקי, בלי שהוא הבין כלל על מה שואלים אותו, פגע בכבוד התורה ובכבוד הרבנים ובעיקר גבה מחיר כבד של חיי אדם. הכאוס שהתחולל בשכונות החרדיות הוא בין השאר בשל אותן אמירות אומללות שהפיצו העסקנים בשמו של הרב קנייבסקי, כאילו אין לסגור את הישיבות ובתי הכנסת. מקווה מאוד שהדבר יביא להתפכחות מהציות העיוור ל"דעת תורה" מהסוג הזה שיש בה הרבה מן העסקנות ומעט מן התורה. אין בדברים שלי חלילה דבר נגד הרב קנייבסקי אלא ביקורת על העסקנים שניצלו את מצבו כדי להוביל אג'נדה מסוכנת שפגעה בכולנו, ובראש ובראשונה בציבור החרדי.

בעוד מספר חודשים, כאשר נביט לאחור על עידן הקורונה, מעניין יהיה לראות אם חל שינוי בקהילה החרדית לגבי ציות עיוור ל"דעת תורה". באופן אישי אני מקווה שאנשים ינהגו במשנה זהירות בטרם מצייתים להוראתו של רב, גדול ככל שיהיה, לא בגלל שההלכה אינה מחייבת ציות לדברי חכמים, אלא בגלל שלעיתים מעורבת פוליטיקה רבה בהעברת המסרים מגדולי התורה לציבור.
בתוך חוסר הוודאות הגדול סביב ההשלכות של משבר הקורונה העולמי, דבר אחד ברור לי מאוד: קולו האמיץ של הרב רבינוביץ  יחסר לנו מאוד מאוד. יהי זכרו ברוך!
 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן