10 הלכות לתקיעות דמיושב

השנה, בעקבות המצב, יהיו מנייני רחוב רבים שבהם יצטרכו לתקוע תוקעים שלא זכו לתקוע בשנים קודמות, וכן אנשים פרטיים שיצטרכו לתקוע בבתיהם. ננסה להבין את ההלכות המרכזיות של קולות השופר בתקיעות של לפני מוסף

הרב אלדד יונה הרב אלדד יונה 10/09/20 08:30 כא באלול התשפ

10 הלכות לתקיעות דמיושב
צילום: shutterstock

1) בתורה נכתב הציווי של "יום תרועה" פעמיים- פעם אחת נכתב על ראש השנה "יום תרועה יהיה לכם" ופעם נוספת "זכרון תרועה יהיה לכם". בנוסף, נכתב לגבי יום הכיפורים שבשנת היובל "והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש, ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצכם". המילה "בחודש השביעי" שנכתבה לגבי השופר ביום הכיפורים מיותרת, שהרי אנו יודעים באיזה חודש חל יום הכיפורים, וחז"ל אמרו שבא לגזירה שווה ללמדנו שנלמד כל דיני התרועה של חודש השביעי אחד מהשני. לכן, במצטבר, ישנם 3 פעמים שנצטווינו על "תרועה" בראש השנה וביום הכיפורים של שנת היובל.

מהי אותה תרועה? פירוש המילה "תרועה" הוא "קול בכי". התורה מצווה עלינו להשמיע קול בכי בראש השנה. אולם, הפסוק שמדבר על יובל אומר "והעברת שופר תרועה" ומכאן למדנו שקול הבכי איננו בכי ממש, אלא שופר שמדמה קול של בכי.
בנוסף, הפסוק על יובל כותב "והעברת שופר תרועה... תעבירו שופר בכל ארצכם". המילים "והעברת שופר" ו"תעבירו שופר" לפני ואחרי ה"תרועה" מלמד אותנו שלפני ואחרי כל קול שופר שמדמה בכי עלינו לתקוע תקיעה רציפה ופשוטה בשופר (מה שקוראים היום תקיעה).  אסור להפסיק בין התקיעה הראשונה לקול הבכי ובין קול הבכי בקול שופר אחר. כמובן שנושמים בין התקיעה למה שבאמצע ובין מה שבאמצע לתקיעה האחרונה.

יוצא, שבכדי לקיים מצוות שופר עלינו לשמוע תשע קולות- תקיעה, לאחריה קול שופר שמדמה בכי, ולאחר מכן שוב תקיעה. כסדר הזה 3 פעמים (כנגד 3 הפעמים שנצטווינו לשמוע תרועה בראש השנה וביובל).

2) אולם, במהלך הדורות נשכח מהו אותו קול בכי שעלינו לעשות בשופר. האם זה כמו אדם שנאנח אנחות בינוניות ואיטיות או כמו אדם שמיילל יללות מהירות וקצרות, או כמו אדם שבהתחלה נאנח ואז פורץ ביללות. אנו עושים את כל 3 השיטות, וכאמור בסעיף 1 עושים כל אחת מהן 3 פעמים, כשתקיעה לפני מה שבאמצע ותקיעה אחרי.

המקבילה של האדם שנאנח זה מה שאנו קוראים "שברים"- קולות בינוניים, המקבילה של האדם שמילל זה מה שאנו קוראים "תרועה"- קולות קצרים ומהירים, המקבילה של שניהם זה מה שאנו קוראים "שברים תרועה".

מחמת הנוחות רגילים להשתמש בקיצור- ת' זה "תקיעה", ש' זה "שברים" ור' זה "תרועה".

יוצא שכדי לצאת ידי ספק עלינו לתקוע 3 פעמים תשר"ת (תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה), 3 פעמים תש"ת (תקיעה-שברים-תקיעה) ו3 פעמים תר"ת (תקיעה-תרועה-תקיעה).

3) כלל אצבע שעלינו לזכור הוא כי אורך התקיעה המינימלי שלפני ואחרי מה שבאמצע חייב להיות כמו האורך של מה שבאמצע. בתשר"ת אורך התקיעה (הן זו שלפני השברים-תרועה והן זו שאחריה, בכל אחת מ3 הפעמים) המינימלי כאורך שברים ותרועה ביחד, בתש"ת אורכה המינימלי כאורך שברים, בתר"ת ארכה כאורך תרועה.

4) נחלקו הראשונים מהו אורך התרועה- לשיטת רש"י אורכה 3 קולות קצרים (כל קול כלשהו) לפחות, ולשיטת ריב"ם אורכה 9 קולות לפחות.
דבר זה משפיע גם על אורך התקיעות של תר"ת- לשיטת רש"י הרי שקול רציף באורך מקביל ל3 כוחות כלשהו זה כבר נחשב תקיעה, ואילו לשיטת ריב"ם רק קול רציף באורך מקביל ל9 כוחות נחשב תקיעה.
זה משפיע גם על אורך השברים- לפי רש"י כל שבר צריך להיות יותר מקול כלשהו (שאם לא כן זו תרועה ולא שברים) אבל קצר מאורך של 3 קולות (שאז זה כבר נחשב תקיעה לשיטתו). לפי ריב"ם כל עוד שהשבר לא הגיע לאורך של 9 קולות הוא עדיין שבר ולא תקיעה.

נדגיש שלפי כל השיטות עושים לפחות 3 שברים.

5) עיקר ההלכה כמו שיטת ריב"ם ולכן אורך התרועה הוא לפחות 9 קולות, אורך כל שבר כ3 קולות (ואם עשה שבר עד אורך 8 קולות יצא ידי חובה לשיטה זו). לגבי תקיעה- בתש"ת ותר"ת אורכה לפחות 9 קולות. בתשר"ת אורכה לפחות 18 קולות.

אולם יש החוששים גם לשיטת רש"י, ולכן מקצרים קצת את השברים שכל שבר יהיה קצר בקצת מאורך 3 קולות.

6) בגדול יש שנהגו לחשב כל "3 קולות" כשנייה (אם כי יש מנהגים אחרים), ולכן בתרועה יעשה לפחות 9 קולות קצרים. כל שבר יעשה קצת פחות משנייה. תקיעה של תש"ת ותר"ת יעשה לפחות 3 שניות. תקיעה של תשר"ת ישתדל לפחות 6 שניות.

7) את שלושת השברים יש לעשות בנשימה אחת, וכן את התרועה.  אולם נחלקו הראשונים האם בין השברים לתרועה בתשר"ת נושמים או לא. יש אומרים שהכל זה קול אחד ולכן אין לחלקם לשתי נשימות, ויש אומרים שזה מדמה אדם שנאנח-נושם- ואז מילל, ולכן מותר וצריך להפסיק ביניהם שיעור נשימה אחת בלבד, כלומר לעשותם "בשתי נשימות".

לפי האומרים שאין להפסיק ביניהם בנשימה אם הפסיק לא יצא ידי חובה וחייב לחזור. לפי האומרים שצריך להפסיק ביניהם בנשימה אחת אם לא הפסיק כלל יצא בכל זאת ידי חובה, ולכן בתקיעות שלפני מוסף יעשה בנשימה אחת, ובתקיעות שבחזרת הש"צ או אחרי מוסף יעשה בשתי נשימות.

8) אולם, בין התקיעה למה שבאמצע ובין מה שבאמצע לתקיעה, וכן בין תשר"ת לתשר"ת או תשר"ת לתש"ת וכד' צריך לנשום, ויכול גם לנוח כמה זמן שצריך, בתנאי שבין התקיעה הראשונה למה שבאמצע ומה שבאמצע לתקיעה אחרונה לא ישמע שום קול שופר אחר.

9) אם התבלבל ובאמצע תשר"ת תקע פעמיים שברים (עם נשימה בין רצף שברים אחד לשני) או פעמיים "תרועה" (עם נשימה בין רצף תרועה אחד לשני) או הוסיף בטעות "שברים" בתר"ת או "תרועה" בתש"ת וכדומה הפסיד גם תקיעה ראשונה וחייב לחזור על אותו תשר"ת\תש"ת\תר"ת מהתחלה.

אולם, אם תקע, למשל, תשר"ת אחד או שניים כהוגן, והתבלבל בשלישי, חוזר על תשר"ת אחד שלם מתחילתו ולא צריך לחזור על ה2 תשר"תים שכבר סיים כהוגן. כנ"ל לגבי תש"ת ותר"ת. 

10) אם יצא לו קול צרוד מהשופר, כל עוד שהקולות מתאימים לאורכים ולנשימות שפירטנו לעיל, וכל עוד השופר עצמו כשר, אלא שהתוקע לא מספיק מיומן, הרי זה כשר, שכל הקולות כשרים בשופר.

ההלכות עסקו בתקיעות שלפני מוסף בלבד, ולא במנהגים השונים לגבי התקיעות שבמוסף ואחרי מוסף, שמצריכות כל תוקע לברר את מנהג עדתו לגבי אילו קולות תוקעים במוסף והיכן. כמו כן מה שהובא לעיל הוא תמצות שבתמצות, ומומלץ לכל תוקע לעבור בעיון על סימן תק"צ בשולחן ערוך אורח חיים עם נושאי הכלים ופוסקים דורנו.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן