לפני כמה שנים ניגש אליי תלמיד לפני פסח, פניו מוטרדות. "הרב, אני חולה צליאק. ניסיתי לאכול בשבת ובליל הסדר פת אורז עם קצת חיטה מדוללת - הגוף שלי לא מקבל את זה. מה עושים?"
שאלתי אותו אם יש לו שכנים אתיופים. "כן", ענה בתמיהה. "לך אליהם בנתיים", אמרתי, "ובקש מצת אינג'רה." הוא שאל על לחם משנה בשבת, ואמרתי שלא יזיק. עצרתי את עצמי מלומר לו לברך עליו ברכת המזון. הצעתי לו פתרון - אבל האם הוא פתרון הלכתי מבוסס דיו? חקרתי את שאלתו כמעט מפסח עד פסח. למדתי, מה ראו יהודי אתיופיה בטף שהביא אותם להשתמש בו למצת מצוה, בזמן שחיטה נתפסה אצלם רק כהידור?
יחזקאל, שמואל, ומדע מודרני
במסכת עירובין דנה הגמרא מהו לחם לעירוב. היא עוסקת בלחם משונה שציווה ה' את יחזקאל לאכול: תערובת של שישה מינים ("חטין ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכסמים"). הגמרא מספרת שמר שמואל ניסה לאפות ולטעום לחם כזה, אך לבסוף זרקו לפח.
נחלקו הראשונים מה פשרו של סיפור זה? חכמי ספרד המאוחרים הרשב"א והריטב"א נדרשו לדעות השונות שהוזכרו בסוגיא, וחידדו: הגריעותא אינה עצם השימוש במינים פחות מחכרים, אלא הרכבם הספציפי. מין עצמאי, ראוי ומזין, אינו נחשב בלתי ראוי לעירוב או לברכה.
בעזרת כלים פשוטים שמאפשר המדע המודרני ניתן לגלות דבר מפתיע: לחם יחזקאל הוא מנה מאוזנת תזונתית בצורה יוצאת דופן (חלבון, ברזל, מגנזיום, זרחן). מתוך כך נבין כי זהו לחם אידיאי לקיום חיים - בזמן מצור. שמואל לא זרק אותו כי הוא גרוע מצד עצמו, אלא כי בימיו לחם חיטה היה זמין, וטוב יותר לאזן את התזונה מבשר ומירקות.
חכמי ספרד והאורז: תקדים חשוב
אחרון חכמי ספרד ר' יוסף קארו, בספרו על הרמב"ם, כנראה מגייס את צורת החשיבה הזו - ערך מהותי ולא סיווג פורמלי - בדיון סביב ברכת האורז במסכת ברכות דף לז. לדעתו, השאלה ההלכתית בסוגיה זו אינה "מאיזה מין המאכל?" אלא "האם זהו מאכל ראוי ומזין?". לפיכך, האורז זכה לברכה מיוחדת (מזונות ומעין שלש) מפני שהוא מזין ומרכזי לרבים - ולא רק מפני טכניקה בוטנית האומרת שהוא דומה לחיטה.
את המקרים בהם פסקו שלא לברך על המחיה על אורז, מסווג הכסף משנה כפסיקות מקומיות התלויות בנסיבות - לא כחסימה עקרונית. הוא משאיר פתח: אם יימצא מזון שערכו התזונתי עולה על האורז, הכלל ייושם עליו.
ר' אברהם בן הרמב"ם, במכתבו לבני תימן, מוסיף נדבך: הוא כותב שאף שהאורז היה מזונם העיקרי של יהודי תימן, מעמדו הנמוך בעיני כלל העולם גובר על ההרגל המקומי. כלומר: הקריטריון הוא ערך אובייקטיבי, לא רק שימוש מקובל. שני הגדולים יחד מותירים פתח ברור - למזון שערכו עולה על האורז, גם אם הוא בלתי מוכר.
הטף: עדיף על האורז
כשבוחנים את הטף לאור מסורת זו - התמונה מפתיעה. בכמות ברזל, מגנזיום, זרחן, אבץ וחלבון - קמח טף עולה בערכים מסויימים גם על חמשת מיני הדגן, ועולה על האורז בכל אחד מהפרמטרים האלה. הרב שרון שלום בכמה ניסויים הראה צורות נוספות של דמיון למיני הדגן, ומהם יכולת השתמרות הלחם לאורך כמה ימים.
ואכן, יהודי אתיופיה לא רק אכלו טף - הם ברכו עליו ברכה שיש בה שם ומלכות, ראו בו לחם גמור, והשתמשו בו למצת מצוה בליל הסדר. זוהי עדות חיה של קהילה שפסקה על פי מה שהכירה, והגיעה למסקנה שהטף הוא לחם של ממש.
יש להדגיש את המשמעות ההלכתית של מה שאמרנו: לפי הבנה זו, מסורת ביתא ישראל מחייבת מן התורה - ולחם הטף מחמיץ בפסח ממש כלחם חיטה. גם אם גישת "הערך המהותי" - תזוני, קולינרי ופונקציונלי, נשמעת חריגה לאוזן הלכתית מורגלת, ראינו שהיא מתיישבת עם שיטות יסוד בסוגיות עירובין וברכות. מסורת הלכתית של שבט בישראל, כשהיא מתיישבת עם יסודות ההלכה, אינה נסוגה מפני מסורת אחרת רק מפני שהיא מיעוט.
ליל הסדר של כולם
לפני הפסח הבא שוחחתי עם התלמיד ואמרתי לו: אי-סבילות לגלוטן אינה כשל; לעיתים היא עדות לכך שאבותיו של אדם חיו על מזון אחר, ושגופו עדיין זוכר זאת. יתכן ולא תוכל לשחזר את המאכל המקורי אבל כדאי לבחון מאכלים אחרים. כך עובדת תורשה: תכונה שנרדמה בענף אחד של המשפחה עשויה להתבטא חיה וערה בענף אחר. לא כי היא חדשה - אלא כי היא שם מאז, שמורה בשקט.
ובמבט רחב יותר יש לומר: עם ישראל הוא גוף אחד שחי בסביבות שונות. המסורת היא הדנ"א של ישראל: לא קוד זהה בכל קהילה, אלא תשתית אחודה שמתבטאת בדרכים שונות - מפת דרכים לחיים רוחניים בריאים, שכל עם ועדה מהלכים בה לפי הסביבה שבה גדלו. מה שנראה "שולי" בעין אחת הוא לעיתים המקום שבו מתגלה מה שאצל אחרים נרדם. דברים רבים נשתמרו במסור הכתובה דל הגמרא, אבל בריאות מסויימת יכולה להישמר דווקא בתורה שבעל פה האתיופית. המסורת האתיופית נשמרה כי היא אמת הלכתית עצמאית, שנולדה מחיים של ממש. דווקא בה טמון פתרון בריא ומטיב לרגישות שפיתחו אחרים.
כשאנחנו יושבים יחד ליל סדר - והטף מאפשר לילד אשכנזי חולה הצליאק לאכול מצה של תורה - זה אינו ויתור על ההלכה. זו תורת ישראל סבא, שמתגלה בכל רחבה.
---
הרב עזרא קליין בוגר כולל ארץ חמדה, חבר ארגון בית הלל, ומרצה בנושאי אמונה, הלכה ומדע. מאמר נרחב ניתן למצוא באתר רבני ורבניות בית הלל.