ערב פסח, תענית בכורות. אני בכור. זאת אומרת שאני צריך לצום. משהו על מכת בכורות, לא? הרבי מוויקיפדיה טוען שמקור המנהג הוא במסכת סופרים (ויקיפדיה, שם שם), שם נאמר שאין מתענים בניסן אלא הבכורים בערב פסח. אלא טעם המנהג לא מוזכר שם שם. הסברה המקובלת היא שהתענית היא זכר להצלת הבכורות הישראליים בעת מכת בכורות, בה נהרגו כל הבכורות בארץ מצרים.
הרב שלמה זלמן אוירבך מבאר טעם חדש (בטוח שלא חשבו על זה קודם, כבוד האדמו"ר ויקיפדיה שולטטטת"א?): כיוון שביום זה הבכורות מתאבלים על כך שנלקחה מהם עבודת ביהמ"ק לטובת הכהנים. למה דווקא ביום זה? זהו שמסתבר שעבודת הקורבנות הגיעה לשיאה, מה שהעמיק את צערם של הבכורות ועורר אותם לתענית.
ועתה, משחרב בית מקדשנו, אין עבודת קורבנות, לא לכהנים ולא לבכורים. ועדיין צריכים אנו הבכורים התמימים להשכים קום בבוקר ערב החג, במקום להתכונן למצוות היום - לישון הרבה לפני הסדר, ולהקיץ באופן טבעי.
ולמרות זאת, גם ברגעים קשים אלו, מבקש אני, נציג הבכורים במשפחתי הגרעינית, ובמיוחד כבכור בן בכור בן בכור, להודות לכם אחיי הכהנים:
תודה לכם הכהנים, על שבזכותכם אני יכול לישון בזמן הקריאה בתורה ללא הפרעות.
תודה לכם הכהנים, על שבזכותכם אני יכול ללכת עם חורים בגרביים כשאני הולך לבית הכנסת (או לכל מקום בו אני עלול להיחטף להשלמת מניין).
תודה לכם הכהנים, על שבזכותכם יכולה להיות לי נחלה (בפוטנציאל. זה לא שאבא שלי מושבניק).
תודה לכם הכהנים, על שבזכותכם אני יכול להתחתן עם מלא גרושות, זונות, חללות ואלמנות (כן, אני יודע שהאיסור על אלמנות הוא רק על כהן גדול, אבל מי ערב לכך שבתור בכור בכיר לא הייתי נבחר לתפקיד?).
תודה לכם הכהנים, על שבזכותכם אני לא צריך להחליט למי יש נגע צרעת ומי סתם לא שמע על קרם לחות.
תודה לכם הכהנים, על שבזכותכם אני יכול ללכת לבתי עלמין כמה שבא לי (בעצם... יש משהו טוב בלהיות כהן).
תודה לכם הכהנים, על שבזכותכם אני לא צריך לשיר ולזמר (אז מה אם אין מקדש עדיין? רק המחשבה על הסנג'ור הפוטנציאלי מעיקה עליי. אם לא אתם עושים את העבודה שלנו, הייתי מקים את תנועת הנגד להצלחת המזימה של יהודה גליק).
תודה לכם הכהנים, על שבזכותכם אני לא צריך לעשות משמרות (משמרות זה איכס!) ולטחון עוד יותר דווקא בסופ"שים וחגים.
בקיצור כהנים, תהא ברכת הבכורים עליכם. חג חירות שמח!