תפילה לנשים הנוטלות חלק בסיום בכורות

מבוא
במאמר זה מוצג לראשונה נוסח של תפילת רשות שחיברתי בתקופה האחרונה לאמירה בידי נשים קודם קיום סדר סיום בכורות בערב פסח. בהקשר זה יש לציין כי יש בידינו באורח מעניין תיעוד מהמאה העשרים בפרסבורג בדבר נשים שהיו באות לשמוע סיום מסכת (ראו נטעי גבריאל, הלכות פסח, חלק ב, ירושלים תשס"ב, עמ' רכז–רכח). בשנים האחרונות אנו עדים לכך שנשים שהן בכורות נוטלות חלק במספרים הולכים וגדלים בסדרי סיום בכורות. התגלמות זו לובשת שתי פנים. עד לשנים האחרונות ממש יש מבין הנשים הבכורות אשר נטלו על עצמן להשתתף בסדרי סיום שהיו מיועדים בראש ובראשונה לגברים. אולם בשנים האחרונות החלו לפרוח סיומי בכורות הנערכים בקרב ציבור הנשים בלבד, והלימוד מובל על פי רוב על ידי אישה למדנית. 
התפילה הנוכחית פרי עטי "תפילה לנשים הנוטלות חלק בסיום בכורות" היא ככל הידוע התפילה הראשונה שנתחברה בנושא זה. היא מבקשת לתת ביטוי ליטורגי לתופעה המחודשת של קיום סדרי סיום בכורות לנשים בלבד. עם זאת מופיעים במהלך התפילה נוסחים חלופיים הנוגעים גם להשתתפותן של נשים בסדר סיום בכורות המתקיים בקרב ציבור של גברים ונשים כאחד. יש לציין כי לעיתים נשים שאינן בכורות מעוניינות מצד עצמן להצטרף ללימוד, וניתן ביטוי לעניין זה בתפילה.
יש להעיר עוד כי התפילה שחיברתי מנוסחת בלשון יחיד, אולם בה במידה אפשר להסב אותה ללשון רבים, והיא יכולה אף להיאמר בראש הלימוד בידי מי שמובילים אותו.
על הנחיצות של חיבור תפילה המיועדת להיאמר לפני תחילת סדר סיום בכורות עמדתי בשנה הנוכחית, ובהקשר זה אני מבקשת לציין שאני עצמי אינני בכורה. אולם עיסוקי בנושא הוא פועל יוצא של התעניינותי בדמותה של בת פרעה, שעליה פרסמתי מונוגרפיה בשם "מדרשי בתיה בת פרעה" (ירושלים תשס"ד). כן פרסמתי מאמר הלכתי בנושא "על מקור חיובן של נשים בתענית בכורות" אשר דן בעיקרו של דבר במקורות ספרות הראשונים [קולך 92 (ר"ח ניסן תשס"ה), עמ' 2–3].
מובא עתה הנוסח של "תפילה לנשים הנוטלות חלק בסיום בכורות", ולאחריו הערות נוספות הנוגעות אליו. 

נוסח התפילה 
הֲרֵינִי בָּאָה עַתָּה בְּעֶרֶב פֶּסַח לִטֹּל חֵלֶק בְּסִיּוּם בְּכוֹרוֹת הָעוֹמֵד לְהִתְקַיֵּם בְּצִבּוּר שֶׁל נָשִׁים (נוסח חלופי: בְּצִבּוּר של גְּבָרִים וְנָשִׁים) בִּהְיוֹתִי בְּכוֹרָה. כְּבָר לִמְּדוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בִּתְיָה בַּת פַּרְעֹה בְּכוֹרָה הָיְתָה וְנִצְלָה מִמַּכַּת בְּכוֹרוֹת, וְעַל כֵּן יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הוֹרוּנוּ כִּי רָאוּי גַּם שֶׁבְּכוֹרָה תָּצוּם בְּעֶרֶב פֶּסַח. וְיֶשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ הָאַחֲרוֹנִים שֶׁכָּתְבוּ כִּי יֵשׁ הַנּוֹהֲגִים בְּיָמֵינוּ לַעֲשׂוֹת בְּתַעֲנִית בְּכוֹרוֹת סִיּוּם מַסֶּכֶת חֵלֶף הֲצוֹם.
הִנְנִי מוּכָנָה בְּלֵב שָֹמֵחַ וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה לִקְבּוֹעַ עַתָּה עִתִּים לִכְבוֹדָהּ וּלְגוֹמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְלִלְמוֹד יַחַד עִם נְשֵׁי יִשְֹרָאֵל נוֹסָפוֹת שֶׁהֵן בְּכוֹרוֹת. (בסדרי סיום שבהם משתתפות גם נשים שאינן בכורות יש להוסיף: וְכֵן עִם נָשִׁים שֶׁחָשְׁקָה נַפְשָׁן בָּעֵת הַזֹּאת לְהִתְבַּשֵּׂם מֵרֵיחוֹ שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן בְּכוֹרוֹת). 
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁיִּהְיֶה סֵדֶר לִמּוּד זֶה שֶׁאָנוּ עוֹמְדוֹת (נוסח חלופי למעמד סיום של גברים ונשים: עוֹמְדִים) לְקַיֵּם נַחַת רוּחַ לְפָנֶיךָ. וּכְשֵׁם שֶׁבַּת פַּרְעֹה חָמְלָה עַל משֶׁה הַשָּׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, כֵּן תַּחֲמֹל וּתְרַחֵם עָלֵינוּ, וְתִזְכְּרֵנוּ וְתִפְקְדֵנוּ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, וְתוֹצִיאֵנוּ מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וְתִגְזֹר עָלֵינוּ גְזֵרוֹת טוֹבוֹת יְשׁוּעוֹת וְנֶחָמוֹת. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן.

על התפילה
המקור הראשוני בדבר חיוב נשים בתענית בכורות מופיע ב"ספר האגודה" לר' אלכסנדרי הכהן זויסלין, מחכמי אשכנז בדור שלאחר המהר"ם מרוטנבורג. המחבר לומד ממקור מדרשי העוסק בבתיה בת פרעה שגם נשים חייבות לצום בתענית בכורות. התפיסה שבתיה בת פרעה הייתה בכורה וניצלה ממכת בכורות מופיעה לראשונה ב"פסיקתא דרב כהנא" (מהדורת מנדלבוים, ויהי בחצי הלילה, ז, עמ' 129) שם מוזכר שהייתה ראויה למות וניצלה בזכות תפילתו של משה עליה. נוסח מאוחר יותר של המדרש, מעובד ומורחב, שניכרים בו שינויים בתוכן בהשוואה לנאמר ב"פסיקתא דרב כהנא", מצוי בשמות רבה (יח, ג, לד ע"ב). לא נהיר על איזה מבין המקורות הסתמך בעל "ספר האגודה" (ראו בהרחבה מאמרי "על מקור חיובן של נשים בתענית בכורות"). יש מהאחרונים שכתבו שנוהגים לעשות סיום מסכת במקום להתענות, ולאחריו אוכלים המשתתפים (ראו בהרחבה נטעי גבריאל, שם, עמ' רלב–רלג). 
הקטע הפותח את "תפילה לנשים הנוטלות חלק בסיום בכורות" מציין את רצונה ונכונותה של האישה ליטול חבל בסיום בכורות, ולאחר מכן משולבת תמצית ההלכות הנוגעות לנשים וצום בכורות. יש לציין כי השולחן ערוך קובע (או"ח, תע, א) כי בכור המחויב לצום הוא "בין בכור מאב בין בכור מאם", ובתפילה מוזכר באורח כוללני כי האישה המשתתפת היא "בְּכוֹרָה". הקטע השני של התפילה מרחיב את היריעה בדבר הזכות הגדולה שהאישה חשה להיות חלק ממעמד סיום בכורות, שהוא בגדר לימוד "לִכְבוֹדָהּ וּלְגוֹמְרָהּ שֶׁל תּוֹרָה". 
הקטע החותם את התפילה מתייחס להיבטים הכלליים הנוגעים לקיום סדר הסיום, ובת פרעה ניטלת כדוגמה של מי שחמלה על משה, כמו שנאמר: "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" (שמות ב, ו), ובזכות זו מועלית הבקשה שהקב"ה יחמול על עם ישראל. לאחר מכן מובאות בפירוט בקשות אחדות, שנוסחיהן מיוסדים על קטעי תפילה שונים. הבקשה להוצאה "מֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל" מצויה בהגדה של פסח עצמה, בקטע "לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹדוֹת" הנאמר קודם הברכה על הכוס השנייה.

סיום
התהוות כנסי לימוד נשיים של סיום בכורות בערב פסח בזמננו היא התגלמות בעלת עניין הן מבחינה דתית והן מבחינה סוציולוגית. יש לצפות כי ככל שירבו סדרי סיום שבהם נשים נוטלות חלק, כך ילך ויתגבש הווי ייחודי סביב מעמדים אלה.