על זהות, משפחתיות ולילה של סדר – בעידן פוסט מודרני

אדם לא יכול לקיים את מצוות הפסח כשהוא נטול זהות. אם לרגע הוא מרגיש כזה, בא ליל הסדר, עושה לו סדר, ומחזיר לו את זהותו. דווקא בעידן שלנו זה נצרך כל כך

הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה
ג בניסן התשעח
,
19 במרץ, 2018 15:49
שולחן ליל הסדר בפסח

שולחן ליל הסדר בפסחצילום: shutterstock

ליל הסדר התשע"ח יפגוש אותנו בעיצומו של עידן פוסט מודרני. השטף הפוסט מודרני העובר על העולם דוגל בניפוץ הזהויות, בהעדר אמת, בריבוי נרטיבים, בביטול ההיררכיה בחברה, במשפחה ובכלל, ובהעדר מחויבות לכל גורם שאינו "רצונו" של האדם עצמו. 

הדוגמאות לכך רבות: גבר כבר אינו בהכרח גבר ואשה לא חייבת להישאר לעולם אשה, הגדרת הבית ומוסד המשפחה נזילים ונתונים להחלטות בית המשפט, וגם הדתי, לתפיסתו, יכול לבחור את זהותו ומחויבותו לפי דעתו. 

האתגר הזה ניצב לפתחנו מדי יום ביומו, בבית ובחוץ, במערכת החינוך, במערכת המשפט, בפוליטיקה ובתקשורת, ולא רק בהם. ובעיצומו של תהליך זה מגיע, כמדי שנה, ליל הסדר. ודומה כי ליל הסדר במהותו הוא ההיפך הגמור של התפיסה הפוסט מודרנית – ובעיצומה של הטלטלה והפירוק הפוסט מודרני – הוא עושה לנו סדר.

ליל הסדר הוא לילה של מסורת: אמירות ברורות, גאות, ערכיות וחד משמעיות. הוא לילה שיש בו היררכיה, יש שואלים ויש משיב, יש אב ויש בן; הוא לילה של משפחה וגם קהילה, אבל בראש ובראשונה ליל הסדר הוא לילה שמכונן זהות.

ממה מורכבת זהותו של אדם? שאלה זו היא שאלה כבדת משקל בעולם, שאלה שהולכת ומתחדדת יותר ככל שסכנת הפירוק של הזהות בעידן הפוסט מודרני – מאיימת יותר ויותר; אני ישראלי ויהודי, זוהי זהותי הלאומית, אני בן ליישוב קדומים, חיפאי או אשקלוני, דתי/חרדי/מתנחל – זהותי הקהילתית; אני אב למשפחתי, בן להורי, אח לאחי, נשוי לאשתי – זוהי זהותי המשפחתית, אני גבר או אשה – כזה נולדתי וככזה בניתי את חיי – זוהי זהותי המגדרית, וזו רק ההתחלה.

בא העידן הפוסט מודרני ומכריז מלחמה על הזהויות. האינדיבידואל והבחירה החופשית המוחלטת – עומדים בראש, אפשרויות הבחירה הן בלתי מוגבלות: ירצה יחליף האדם את דתו, יבגוד באשתו, יתנכר להוריו, ישנה את מינו, ינשא לבן אותו המין – כל מכלול האפשרויות פתוחות ואיש לא יעיז להגיד מה נכון, מה ראוי ומה הדרך ללכת בה.

לעומתו, בא ליל הסדר ומכריז יש זהות! אתה יהודי, בן לעם נבחר, יש לך עבר מפואר, יש מאורעות היסטוריים, מכונני זהות, שאתה חלק מהם ושעוברים אליך ודרכך שנים במסורת, יש לך עתיד מפואר לא פחות – של ציפייה לגאולה - "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" ושל תפילה לאכילה בשנה הבאה "מן הזבחים ומן הפסחים". 

כחלק מזהותך אתה גם חלק ממשפחה, אב לילדיך ובן להוריך, אתה חלק ממסורת שעוברת מאב לבן, שלשלת בציווי האלוקי שמצווה עליך כעל אביך ואבי אביך עד יוצאי מצרים: "והגדת לבנך". ההיררכיה המשפחתית בלילה הזה ברורה: האב מעביר את המסורת, הבן שואל, מקשה ואפילו מתריס לעיתים, אך הוא בעמדת מקבל. סמכות האב מכוננת את זהות הבן, תפקיד ההורים בהנחלת המסורת – מכונן את זהות המשפחה.

אתה גם חלק מקהילה, שהרי יש בפסח ערבות קהילתית עמוקה, שמתחילה ב"מנהג לקנות חיטים לחלקן לעניים" – קמחא דפסחא - כפי שכתב הרמ"א וממשיכה בהזמנה הפתוחה של "כל דכפין ייתי וייכול". ובעיקר מכריזה באופן הברור ביותר, שבבוא הרגע, בקרוב ממש – לא נוכל לאכול את קורבן הפסח לבד, אלא נצטרך להימנות עליו חבורות, חבורות. חבורות שיתקבצו יחדיו כדי לשבת זה עם זה לקיים את מצוות הלילה הזה ולספר יחדיו ביציאת מצרים. 

הזהות המכוננת הזאת היא לא כפייתית אלא יש בה מרחב עשיר של תפקידים ועמדות נפש: אב ובן, איש או אשה, עורך הסדר או שומע ומשתתף בו ואפילו הרשע שבבנים ימצא בה את מקומו. אך בכל אחד מן המקרים אתה חלק ממסורת ויש לך בה מקום, אתה בן למשפחה ושייך לקהילה, אתה חלק מעם, וכל אלו הם מרכיבי יסוד בזהותך.

אדם לא יכול לקיים את מצוות הפסח כשהוא נטול זהות, ואם לרגע הוא מרגיש כזה, בא ליל הסדר, עושה לו סדר, ומחזיר לו את זהותו. דווקא בעידן שלנו זה נצרך כל כך.

לילה של סדר - שמח!
 

30.03.2018

1. דיכותומיות שטחית ולא מורכבת (ספיר כהן)

למה להציג את הדברים כך?
המציאות היא לא כ"כ פשוטה, אין בהכרח נכון ולא נכון ובטוח שלא בהכרח נכון ולא נכון אחידים לכולם. קל להגיד רק כי זה מה שהמערכת הקוגנטיבית שלנו מחפשת- תשובה חד משמעית וברורה. לא כי זו המציאות או האמת בעולם.

חבל לדבר כך בשם היהדות ולהציג אותה ככל כך שטחית ורדודה.

חג כשר ושמח!

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

בית העלמין היהודי בוורמס צילום: shutterstock

אנטישמיות בגרמניה: עשרות קברים נופצו בעירו של רש"י

קרא עוד