בפסח של השנה הרביעית והשביעית משבע שנות השמיטה יש לבער את כל המעשרות מן הבית ולתת אותם למי שהם מיועדים לו: לכהן ללוי לעני. כלומר אדם חייב לבער מרשותו את כל התרומות והמעשרות שהפריש והם נותרו בידו, ולבדוק אם הופרשו כראוי לפני החג הראשון של פסח. מי שלא עשה ביעור מעשרות בחג הראשון, חייב לעשות את הביעור לפני שביעי של פסח.
בעת הביעור יש לומר "ווידוי מעשרות"; "ביערתי הקדש מן הבית, וגם נתתיו ללוי לגר ליתום ולאלמנה..."
את המעשר השני יש לחלל על מטבע של שקל [=פרוטה] ולהשמיד את אותו מטבע. לחלופין אפשר לקחת חופן גדול של סוכר שיהיה שווה פרוטה ולחלל עליו את כל המעשר שני שהיה במטבע המיועד לכך, ולהמיס את הסוכר בכיור
וידוי מעשרות
השנה גם נוהגים לקרוא את פסוקי וידוי מעשרות בחומש ברוב עם בתפילת מנחה של שביעי של פסח
דברים פרק כו יב-טו:
כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ.
וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יי אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא שָׁכָחְתִּי.
לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יי אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.
הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.