במאמר הנוכחי מוצגת לראשונה תגלית מרעישה של ממש, נוסח פמיניסטי של הפיוט הקדוש "יְדִיד נֶפֶשׁ" לרבי אלעזר אזכרי, ממקובלי צפת. זכה דורנו ונתגלה נוסחו של פיוט זה בכתב יד קודשו של המחבר עצמו, וישנם שינויים אחדים בינו לבין הנוסח שהיה מוכר וידוע לנו מן הסידורים הנדפסים.
והנה, באורח פלאי ומושגח ביותר, מצאתי לאחרונה ממש במהלך שיטוטיי במאגר של כתבי יד דיגיטליים המצוי בחזקת אחת האוניברסיטאות הנודעות באירופה, כתב יד נוסף של הפיוט, שאיננו מתוארך. ומה רבה הייתה פליאתי והשתוממותי בעיוני בנוסח זה שכן לנגד עיניי נגלה טקסט ייחודי שטרם נודע כמוהו! הפיוט "יְדִיד נֶפֶשׁ" כתוב בו בלשון נקבה ולא בלשון זכר כבכל הסידורים והמקורות הידועים לנו. אם כן זהו נוסח פמיניסטי של הפיוט, ולפנינו תיעוד ועדות נדירים, ותגלית של ממש שלא תסולא בפז!
בראותי את הנוסח הזה נתתי שבח והודיה עצומים לבורא עולם על הגילוי שנקרה בדרכי ועל כך שנפלה בידי הזכות הגדולה להיות השליח לפרסום נוסח זה. ניצבתי על עומדי ואמרתי בדבקות ובכוונה מרובה את "מִזְמוֹר לְתוֹדָה" (תהילים, מזמור ק).
שינויי הנוסח בכתב היד שנתגלה נוגעים לבית הראשון והשלישי בלבד. וזה נוסח הבית הראשון (הנוסח המסורתי מובא על פי סידור רנת ישראל, נוסח אשכנז, המביא את גרסת הפיוט כפי שנמצאה בכתב ידו של רבי אלעזר אזכרי): "יְדִיד נֶפֶשׁ, אָב הָרַחְמָן, מְשֹׁךְ אַמְּתֵךְ (בנוסח המסורתי: עַבְדָךְ) אֶל רְצוֹנָךְ, תָּרוּץ אַמְּתֵךְ (בנוסח המסורתי: יָרוּץ עַבְדָךְ) כְּמוֹ אַיָּלָה (בנוסחי המסורתי: אַיָּל) [נוסח אחר בשולי הגיליון: אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר], תִּשְׁתַּחֲוֶה (בנוסח המסורתי: יִשְׁתַּחֲוֶה) מוּל הֲדָרָךְ, כִּי תֶּעֱרַב לָהּ (בנוסח המסורתי: יֶעְרַב לוֹ) יְדִידוּתָךְ מִנֹּפֶת צוּף וְכָל טָעַם".
וזה הנוסח של הבית השלישי: "וָתִיק, יֶהְמוּ רַחֲמֶיךָ, וְחוּס נָא עַל בַּת אוֹהַבְתְּךָ (בנוסח המסורתי: בֵּן אוהֲבָךְ), כִּי זֶה כַּמֶּה נִכְסֹף נִכְסְפָה (בנוסח המסורתי: נִכְסַף) לִרְאוֹת בְּתִפְאֶרֶת עֻזׇּךְ, אָנָּא, אֵלִי, מַחְמַד לִבִּי, חוּשָׁה נָא, וְאַל תִּתְעַלָּם".
והנה, אנו באים עתה לנתח את הנוסחים הפמיניסטיים המצויים בגרסה זו של "יְדִיד נֶפֶשׁ", כאשר העיון בקטעים הללו על רקע הפיוט כולו מלמד וחושף כי ניתן להעלות קישורים נאים ביותר עם דמויות נשים אחדות, כפי שהדברים מצויים במקורות ספרות חז"ל.
המילה "אַמְּתֵךְ" בקטע הראשון מעוררת הד ברור לחנה הנביאה, אשר עליה מוסבת שלוש פעמים בפסוק אחד המילה "אֲמָתֶךָ" (שמ"א א, יא), ועל זה דרשו כי אלו שלוש מצוות הנשים שקיימה; נידה, חלה והדלקת הנר (ברכות לא ע"ב ומקבילות). כמו כן ההתייחסות להשתחוויה "מוּל הֲדָרָךְ" מעוררת הד ברור לחנה שהייתה עולה מימים ימימה למשכן שילה "לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָ-אוֹת בְּשִׁלֹה" (שמ"א א, ג), ובכלל זה עלתה להתפלל על הבנים ובהמשך עלתה ונשאה תפילת הודיה בהביאה עימה את שמואל לשרת במשכן (וראו עוד את הלשון "השתחוויה" המוזכרת שם בפסוקים יט ו-כח).
ההרמזה ל"אַיָּלָה" מתקשרת בצורה ישירה לדבורה הנביאה שעליה נדרש הכתוב בברכת יעקב "נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה" (בראשית מט, כא ותורה שלמה על אתר). כמו כן באשר לנוסח המופיע בשולי כתב היד "אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר", אפשר לקשרו לאסתר המלכה שעליה נדרש מזמור "לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר" (תהילים, מזמור כב; מדרש תהילים, כב, א-ג, מהדורת בובר עמ' 180–181 ומקורות נוספים). ההרמזות הללו מצטרפות להרמזה למרים הנביאה הטמונה במשפט "אָנָּא, אֵ-ל נָא, רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב, יג ותורה שלמה על אתר).
גילוי כתב היד הלזה נותן תוקף למאוויהן של נשים צדקניות בדורנו המבקשות ליטול יתר חלק ושותפות בעולם התפילה. והרי לפנינו פנינה של ממש שתעניק עוז לשאיפת קודש זו של נשות זמננו.
והנה, לצד השמחה האדירה הנלווית לגילוי נוסח כתב היד הפמיניסטי המתואר, עלתה בקרבי שאלה חשובה עד למאוד, שאין לי עליה לפי שעה מענה ראוי ופיתרון המיישב את הדעת. כך תהיתי כיצד ייתכן כי עד הלום לא עלתה על דעתה של מי מהפמיניסטיות הנודעות לערוך עיבוד של "יְדִיד נֶפֶשׁ", ולהתאימו כל כולו ללשון נקבה באופן שיתאים לאמירה בלא כחל וסרק גם בידי הפמיניסטית שבפמיניסטיות. אלא היינו צריכים להמתין עד לגילויו של נוסח זה מן העבר. מבחינה תפיסתית הידיעה הזו אינה פשוטה כל עיקר להבנה. וזהו פלא פלאים של ממש! שהרי התנועה הפמיניסטית היהודית נוסדה לפני שנות דור, ולאחריה קמו גם ארגונים פמיניסטיים המאגדים נשים אורתודוקסיות. ועולה אם כן במלוא תוקפה הקושיה כיצד נוכל לתרץ את העובדה שעד כה, בכל מעבר הזמן הזה, לא נמצאה מי שהעלתה על דעתה לחבר נוסח פמיניסטי של הפיוט הנדון, עד שנגלה לפנינו עתה הנוסח הפמיניסטי המקסים והנהדר שאנו דנים בו. והרי זה מעמיד לכאורה בסימן שאלה את המפעל הפמיניסטי אשר נראה שאיננו כה מושלם ודבק במטרתו כפי שמצופה היה ממנו. ומסתבר כי לפמיניסטיות יש כנראה עדיין כברת דרך לעבור וכי לא נאמרה המילה האחרונה בהקשר הזה.
חשוב ביותר אף לציין כי קיימתי שיחות בעל פה על דבר הגילוי המרעיש הזה של מציאת הנוסח הפמיניסטי של "יְדִיד נֶפֶשׁ" עם קולגות אחדות. כדרכם של חוקרים – ולמען הגילוי הנאות עלי לציין שכולם היו גברים – יש מביניהם שהביעו עמדות ביקורתיות, ספקניות וסקפטיות כלפי עצם הגילוי. כך יש מי שהעלה את ההשערה שלפיה מאן דהו חמד לצון ולאמיתו של דבר אין לפנינו נוסח ישן ועתיק, אלא נוסח זה נשתל בתוך המאגר הממוחשב המדובר, ואותו אדם יצר אלגוריתם מתאים כדי שאפשר יהיה להגיע אליו בנקל ותוך זמן קצר ביותר. ויש אפילו עמית אחד אשר העלה את ההשערה כי מי שחיבר את הנוסח הזה הוא לא אחר מאשר כותבת שורות אלה, כדי לבחון את תגובת הציבור להצעה זו, והראיה לטענתו, שפרסום הגילוי ומתן פומבי לו עמדו להיעשות סמוך לימי הפורים. למשמע דבריו אלו בחרתי שלא להשיב כדי לקיים את מאמר חז"ל "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה" (איוב כו, ז), המתפרש בתלמוד הבבלי במובן של מי שבולם את פיו בשעת חילופי דברים ואיננו משיב לזולתו (חולין פט ע"א).
ויש מקום לדון בהשערות הללו ולקיים שקלא וטריא בעניינן. והבוחר יבחר לפי ראות עיניו. ובמאמר מוסגר יצוין – וכמעט מיותר לעשות כן כיוון שהעם היושב בציון יודע כיום היטב לבחור ומלומד בכך, שכן בשנה החולפת בלבד בחר פעמיים לבחירות לכנסת; בחודש ניסן תשע"ט (אפריל 2019) וכן בחודש אלול תשע"ט (ספטמבר 2019), והוא עומד לבחור בפעם השלישית בימים הקרובים ממש (ו' באדר תש"ף; 2 במארס 2020). ולא זו אף זו, הוא אף בחר לא מכבר בבחירות לרשויות המקומיות שחלו בחודש מרחשוון תשע"ט (30 באוקטובר 2018). ויוצא שהציבור מומחה גדול הוא לבחור ולהכריע.
לגופו של עניין אפשר וראוי לציין, בלא קשר לשאלה בדבר זהות מחברו של הנוסח הפמיניסטי, כי בין כך ובין כך הנקודה המרכזית, הקובעת והמכרעת בסוגיה שאנו דנים בה היא העובדה שהנוסח הנפלא הזה מצוי עתה באמתחתנו ותחת ידינו, וזהו קורת רוח של ממש! אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו!
-----------------
המאמר הינו הומורסטי לחלוטין. פורים שמח