אשת החיל הלמדנית, המכהנת כראש ישיבה בירושלים, זכתה להסמכה מישיבת "מהר"ת" בניו יורק בלומדה מעיר הקודש. היא תומכת נלהבת של רשת בתי הספר של "פלך" ("וכפיה תמכו פלך") בשל לימודי התלמוד המוצעים שם. הוא נוהגת להדגיש את המצוות שבין אדם לחבירו, ואף יצאה ביוזמה חברתית לסיוע לעובדים זרים בארץ. כל אלה ועוד בביאור מחודש למזמור "אשת חיל" לחג הפורים שכתבה ד"ר יעל לוין
אשת חיל מי ימצא - אשת החיל מקדישה את כל עיתותיה ללימוד התורה, והיא נושאת ונותנת במלחמתה של תורה, ועושה חיל בלימודה. מחמת שהיא ספונה כל העת בבית המדרש, על כן לא ניתן למוצאה לא בבית ולא ברחובות, ולא בחנות כלשהי, ואין צריך לומר לא בחנויות הבגדים.
ורחוק מפנינים מכרה - מאחר ואשת החיל שרויה כל הזמן בבית המדרש, אין לה פנאי לעשות קניות (שופינג בלע"ז), ועל כן בעלה חוסך ממון רב, סכום שהולך ומצטבר והוא מעל ומעבר לשווי של פנינים.
בטח בה לב בעלה - בעלה של אשת החיל סמוך ובטוח שאשתו לא תתבטל אף לא לרגע אחד מלימודה.
ושלל לא יחסר - אלו חידושי התורה שאשת החיל מחדשת והם כנחל נובע וכמעיין המתגבר. ד"א אשת החיל לומדת תורה יומם ולילה, ואין לה פנאי לעשות קניות ועל כן רכושו של הבעל לא הולך וחסר ולא הולך ופוחת, כמו שפירשנו לעיל.
גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה - אין "טוב" אלא תורה (ברכות ה ע"א). אשת החיל גמרה אומר להקדיש את כל עיתותיה לתלמוד תורה כל ימי חייה, ובאותה שעה הציעה לבעלה לחלוק עמה את שכר תלמוד תורתה, והוא התרצה לה בדבר הזה.
דרשה צמר ופשתים - אשת החיל אוהבת להתעמק בהלכות שעטנז הסבוכות ולחדש חידושים בפרשה זו.
ותעש בחפץ כפיה - בשעה שאשת החיל מלמדת הלכות שעטנז, מרוב התלהבותה וחישקה בלימוד התורה היא נוהגת להורות בשיטת הוראה דינמית ולעשות תנועות ידיים, ובכלל זה היא מניפה את כפות ידיה.
היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה - אמרו חז"ל שאין "לחם" אלא דברי תורה (מדרש משלי, פרשה לא, מהדורת וויסאצקי עמ' 192). אשת החיל מתגוררת בירושלים עיר הקודש, ובראשית לימודה בתורה שמעה על תוכנית הלימודים להסמכת נשים המתקיימת בישיבת "מהר"ת" בניו יורק. וכן שמעה כי מחמת פלאי הטכנולוגיה אפשר ללמוד בתוכנית זו דרך המרשתת (האינטרנט בלע"ז), ולהישאר בעיר הקודש הלכה למעשה. אשת החיל הצטרפה לתוכנית זו וסיימה אותה בהצטיינות. על כן נקט הכתוב בלשון "היתה כאניות סוחר", ולא "אניות סוחר" ממש, שהרי אשת החיל למדה תורה ממרחק, אולם בה בשעה לא עזבה את ארץ הקודש.
ותקם בעוד לילה - אשת החיל נוהגת ללמוד תורה עד שעת לילה מאוחרת, ולא עוד אלא שהיא נוהגת לקום מבעוד לילה, שהרי אין רִנָּהּ של תורה אלא בלילה (ויקרא רבה יט, א, מהדורת מרגליות עמ' תטז).
ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה - כתוב זה מוסב על ההלכות שאשת החיל מלמדת את בני ביתה,כפי שפירשנו גם להלן על הכתוב "צופיה הליכות ביתה", כמו שנאמר "הטריפני לחם חוקי" (משלי ל, ח) ואין "לחם" אלא דברי תורה. כמו כן, אשת החיל מייעצת לנערות ישראל בראשית דרך לימודן ללמוד מדי יום את "חוק לישראל", עד אשר יגיעו לדרגה שבה יוכלו ללמוד ש"ס ופוסקים.
זממה שדה ותקחהו - אמרו חז"ל אין "שדה" אלא בית המדרש (רא ומאור האפלה, פרשת חיי שרה, עמ' קיט), ולאחר שאשת החיל סיימה את לימודיה בישיבת "מהר"ת", ביקשה לפתוח בית מדרש משל עצמה. היא יזמה הקמת בית מדרש ומצאה מי שנידב למטרה זו מבנה נאה, והיא עומדת בראש הישיבה.
מפרי כפיה נטעה כרם - כתוב זה מדבר על תלמידי ותלמידות החכמים והחכמות שהעמידה אשת החיל, שישראל נקראים "כרם", כמו שדרשו חז"ל "'נטעה כרם' אלו ישראל" (תנחומא, חיי שרה, ד).
חגרה בעוז מתניה - אין "עוז" אלא תורה (שיר השירים רבה א, [ד](ב), א, ז ע"ב), וכתוב זה מוסב על השיעורים הנלמדים בידי אשת החיל בצורה דינמית.
ותאמץ זרועותיה - אשת החיל אף נוהגת לדבר עם ידיה כדי להדגים את הסוגיות ההלכתיות הסבוכות שאותן היא מלמדת.
טעמה כי טוב סחרה - המוניטין של הישיבה שהקימה אשת החיל יוצא למרחקים, והיא מוצאת נחת רוח בלומדי התורה המסתופפים בצילה, וכן הוא אומר: "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה" - היא חכמת התורה - "כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף" (משלי ג, יג-יד).
לא יכבה בלילה נרה - אשת החיל מכינה בשעות הלילה המאוחרות את שיעור הדף היומי שהיא מעבירה מדי בוקר.
ידיה שילחה בכישור - כתוב זה מדבר על אשת החיל הבולטת בכישרונה בלימוד התורה.
וכפיה תמכו פלך - אשת החיל תומכת בריש גלי ברשת בתי הספר של "פלך", אשר בה בנות לומדות תלמוד, ובדרשותיה הנלהבות, שבמהלכן היא מדברת בצורה דינמית באמצעות ידיה וכפיה, היא ממליצה באופן ברור וחד-משמעי להורים לשלוח את בנותיהם לרשת חינוכית זו.
כפה פרשה לעני - אשת חיל לא נמנעת מלתת שיעורי תורה למי שהוא עני בתורה, דהיינו למי שאין לו רקע נרחב בלימוד, כפי שרמזנו לעיל בביאור הכתוב "וחוק לנערותיה". ומרוב התלהבותה נוהגת אשת החיל להסביר את דבריה באמצעות תנועות ידיים.
וידיה שילחה לאביון - כתוב זה נרדף לכתוב הקודם לו. אשת החיל מלמדת את האביונים בתורה תוך שהיא מדברת בהתלהבות יתירה באמצעות ידיה.
לא תירא לביתה משלג - גם בימים המושלגים בירושלים אשת החיל מכתתת את רגליה עד לישיבה שבראשה היא ניצבת והיא אינה יריאה.
כי כל ביתה לבוש שנים - אל תקרי "שנים" אלא "שְׁנַיִם", ובני ביתה עוסקים באותו הזמן בלימוד מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחבירו.
מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה - אשת החיל הכינה לעצמה באמצעות לימודה לבושי תורה יקרים הנדמים לשש וארגמן.
נודע בשערים בעלה - דרכו של בעלה של אשת החיל לצאת בשעת לילה מאוחרת לכיכר העיר כדי לצפות לשובה של אשתו היקרה מבית המדרש.
בשבתו עם זקני ארץ - והנה, לא בעלה של אשת החיל בלבד יוצא לרחובה של עיר, אלא הוא פוגש שם את בעליהן של נשים אחדות נוספות הלומדות בבית המדרש שבראשו עומדת אשת החיל, והם מתקבצים סביבו ויחדיו הם ממתינים לראות ממרחק את נשותיהם שבות מבית המדרש.
סדין עשתה ותמכור - אשת החיל עמדה בראש יוזמה שיצאה מבין כותלי בית המדרש שבראשו היא ניצבת, יוזמה של תפירת סדין ושמיכות ומכירתם, וכל ההכנסות היו קודש לרווחת עובדת זרה בארץ.
וחגור נתנה לכנעני - אשת החיל תרמה את החגורה שלה לטובת אחד העובדים הזרים השוהים בארץ.
עוז והדר לבושה - כתוב זה מוסב על לבושי התורה של אשת החיל, שהרי אין "עוז" אלא תורה, ומרוב לימודה - אשת החיל לבושה כביכול במלבושי תורה רוחניים העוטפים אותה, כפי שפירשנו לעיל על הפסוק "מרבדים עשתה לה".
ותשחק ליום אחרון - אשת החיל שמחה בחלקה ושוחקת בכל יום תמיד, לקיים מה שנאמר "עבדו את ה' בשמחה" (תהלים ק, ב). אולם במיוחד ביומה האחרון של השנה, בערב ראש השנה קודם הדלקת הנרות, היא חשה שמחה יתירה מאחר שהיא יודעת שהצליחה בשנה החולפת לממש ולהגשים את עצמה באופן שלם, גמור ומוחלט, ומזג האוויר בקיץ ובחורף לא השבית אותה מייעודה ומשליחותה הרמים והנעלים.
פיה פתחה בחכמה - פיה של אשת החיל מפיק מרגליות בחכמת התורה וכל דברי התורה היוצאים הימנה מתוקים מדבש ונופת צופים.
ותורת חסד על לשונה - לצד לימוד המצוות שבין אדם למקום, אשת החיל טורחת להקדיש מקום נרחב ונכבד להוראת המצוות שבין אדם לחבירו.
צופיה הליכות ביתה - כל ענייני הבית מתנהלים על פי פסקיה ההלכתיים של אשת החיל. היא המחליטה והקובעת הבלעדית בעניינים הללו, על פיה יישק דבר, ואין מי שיוכל לקום עוררין עליה.
ולחם עצלות לא תאכל - כתוב זה מוסב על לימוד התורה של אשת החיל, שהרי אין "לחם" אלא דברי תורה, ואשת החיל זריזה בלימודה וחפיצה לסיים לימוד ספרי קודש ולקיים ערבי סיום רבים ככל האפשר.
קמו בניה ויאשרוה - בניה של אשת החיל שמחים בלימוד התורה של אמם ותומכים בה, כמו שנאמר "ותומכיה מאושר" (משלי ג, יח), והם אף מכירים בתועלת ובטובת הנאה נוספות שצומחות להם מהיעדרותה מהבית; אמם אשת החיל לא שרויה בבית כדי לצעוק עליהם.
בעלה ויהללה - אף בעלה של אשת החיל מכיר ביתרון העצום הטמון בלימודה. מחד גיסא, הוא אמנם נזקק לסייע בעבודות הבית, אולם מאידך גיסא, אשתו אינה מצויה בבית להציק לו, וכאמור הוא אף זוכה לחלוק עמה את שכר תלמוד תורתה. ובשעה שאשתו היקרה שבה מבית המדרש, בעלה מקדם את פניה בברכה באומרו: "ברוכה את בתי לה' עושה שמים וארץ". ויש המבארים על פי מה שאמרו חז"ל כי מי שאשתו מושלת עליו - חייו אינם חיים וגם אינו רואה פני גיהנום, ואילו בעלה של אשת החיל חי בגן עדן עלי אדמות.
רבות בנות עשו חיל - נשים רבות לומדות תורה.
ואת עלית על כולנה - אולם אשת החיל עולה על כל הנשים מבחינת מסירותה ללימוד התורה.
שקר החן והבל היופי - יופייה של אשת החיל הוא כעין יופייה של שרה אמינו, וזיו פניה מבהיק מסוף העולם ועד סופו, ועם כל זה, היא אינה מתהדרת ביופייה ומתמקדת בלימוד התורה.
אישה יראת ה' היא תתהלל - כתוב זה יש לבארו כפשוטו. אשת החיל היא אישה יראת ה' ויש להללה על כל פועלה המבורך.
תנו לה מפרי ידיה - כתוב זה מוסב על מסיבת הפתעה שערכו לאשת החיל בישיבה שהיא עומדת בראשה. שומעי לקחה נטלו את חידושי התורה שלה מבלי ידיעתה, פרסמו אותם כקובץ, והגישו לה אותו במסיבת ההפתעה שהכינו לכבודה.
ויהללוה בשערים מעשיה - גם בשערי שאר בתי המדרש שיבחו והיללו את קובץ החידושים פרי עטה של אשת החיל.
אכן אשת חיל מי ימצא.
---
כל דמיון בין דמותה של אשת החיל המועלית בביאור המחודש הזה, בחלקו או ברובו, לבין דמות אמיתית - מקרי לחלוטין.
---
© כל הזכויות שמורות ליעל לוין 2015
הערות ותגובות אפשר להפנות למייל: ylevine@netvision.net.il