מנהג ישראל לציין את יום ל"ג בעומר כיום שמחה. הביטוי ההלכתי המובהק לכך, שאין אומרים בו תחנון. במקורות ישנם כמה סיבות לשמחה ביום זה. רובם ככולם קשורים לתלמידי רבי עקיבא ולפטירת רשב"י.
החתם סופר מביא מדרש חז"ל על הפסוק "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ" מיום שכלתה החררה שהוציאו ממצרים, הלכו ג' ימים בלא לחם ואח"כ ירד המן. אם כן ירידת המן ביום ל"ג בעומר, וראוי לעשות לזה זכר טוב. עד כאן.
לפי חשבונו של החתם סופר בני ישראל אכלו מהמצות שהוציאו מצרים עד יום טו אייר הוא פסח שני, ואולי משום כך נהגו לאכל מצות בפסח שני. ירידת המן החלה ג ימים אח"כ, יח אייר הוא לג בעומר, ומשום כך נקבע ליום שמחה.
ירידת המן היא אחד מן הנסים שנעשו לישראל במדבר, אך מעבר לנס לצורך קיום עם ישראל במדבר, יש בה ערך סמלי עצום. נאמר בתורה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. מסביר רש"י: לדרותיכם - בימי ירמיהו, כשהיה ירמיהו מוכיחם למה אין אתם עוסקים בתורה, והם אומרים נניח מלאכתנו ונעסוק בתורה, מהיכן נתפרנס? הוציא להם צנצנת המן ואמר להם (ירמיהו ב לא) "הדור, אתם ראו דבר ה' ", שמעו לא נאמר אלא ראו, בזה נתפרנסו אבותיכם, הרבה שלוחין יש לו למקום להכין מזון ליראיו. עד כאן. מסתבר מאד שאותה צנצנת נלקחה ביום הראשון לירידת המן שהוא לג בעומר, והיא היא שמשה לסמל לדורות ללימוד תורה מתוך ביטחון בה', הרבה שלוחים יש לו להכין מזון ליראיו.
מסורת בישראל שיום לג בעומר הוא יום פטירת רשב"י. אין לנו סמל גדול יותר מאשר רשב"י ללימוד תורה מתוך ביטחון. מובא בגמרא ברכות: תנו רבנן ואספת דגנך... הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל. רבי שמעון בן יוחי אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח, תורה מה תהא עליה? אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים... אמר אביי הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן כרבי שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידן. מבאר המהרש"א דווקא 'הרבה עשו' ולא עלתה בידם, דרכו של רשב"י אינה מתאימה לרבים, אולם ליחידים ומיוחדים אכן ראויה היא שיטתו של רשב"י.
בכתבי האר"י מובא, שביום לג בעומר מתגלה שם המרמז על ביטחון, בטחו בה' עדי עד, וזהו סוד גל עד שקרא יעקב אבינו. עד כאן. דברים אלו מבארים לנו היטב את הקושי בפסוק המתאר את הברית בין יעקב ללבן: וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָא וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד. מדוע צריכה התורה לתרגם לנו את המילה גלעד לארמית, הרי לבן דיבר את כל דבריו בשפה זו? לומר לך שכוונות שונות היו בדבריהם, כוונת לבן לפשוטם של דברים, ואילו יעקב כוונתו לשם ה' המתגלה ומאיר ביום גל (בעומר), המרמז על מידת הביטחון עד. יעקב קיבל על עצמו להתחזק במידת הביטחון באותה שעה שהיה נתון בפחד.
לג בעומר הוא יום שבו מאיר אורו של רשב"י, המסמל בתורתו ובאורח חייו צנצנת מן, ושניהם מאירים אות אורו של שם הביטחון שגילה יעקב אבינו.
הרב שאול בטאט הוא רב בישיבת ההסדר בשעלבים