"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ד' תִּטְהָרוּ".
"האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחבירו, אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה (ויקרא ט"ז) מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו, עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו. אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים שנאמר (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר (ירמיה י"ד) מקוה ישראל ד', מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".
משנה זו, שהיא המשנה האחרונה של מסכת יומא העוסקת בענייני יום הכיפורים, מסכמת את כללי מקומו של יום הכיפורים במערכת ימי התשובה. אפשר להציג את השאלה בצורה הבאה: מה הוא הצורך ביום מיוחד לכפרת עוונות? אם עושה אדם תשובה, הרי הסליחה מובטחת לו. ואם הוא אינו עושה תשובה, איך אפשר שיכופר לו בכל זאת? האם יש כביכול איזו פעולה מאגית המבטלת את הצורך בכל התהליך של עקירת החטא על ידי החרטה על העבר, עזיבת החטא וקבלה לעתיד? או, במילים אחרות, האם אין המושג של יום כיפור כיום אשר עצמו של יום מכפר מושג לא מוסרי בעליל? ואם עצמו של יום מכפר, מה הצורך בכל התפילות, הצום והצעקה, וכל העניין של "ועיניתם את נפשותיכם" המתבטא בחמשת האיסורים המפורסמים הכוללים, יחד עם הצום, רחצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה?
הפסוק המצוטט למעלה מופיע כחלק מרכזי בסדר העבודה, שהרי הכהן הגדול אומר אותו גם בוידוי הפרטי "וכך היה אומר אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עםקדושך ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא י"ו) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו", וכן בוידוי על עוונות עם ישראל: "וכך היה אומר אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל אנא בשם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעוו ושפשעו ושחטאו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך לאמר (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו".
אם כן, נראה ברור שפרשנות הפסוק כאן היא הבטחת הכפרה כתוצאה מבקשת הסליחה שהכהן גדול מבקש בשם עם ישראל כולו בתור "שליח ציבור". וגם כל אחד ואחד מחוייב להתוודות ואפשר לומר שהוידוי הוא עיקר העבודה כיסוד ובסיס לבקשת הסליחה והשגתה.
מה פירוש, אם כן, של המילים "יום הכפורים מכפר"?
בכדי להבין זאת, עלינו לשים לב לכך שבעוד שתהליך התשובה מתבטא בכל השנה בפועל "ושבת", "שובה ישראל" וכדומה, ביום כיפור הושם הדגש לא על השיבה מהחטא אלא על הטהרות מהחטא. זאת אומרת שהתשובה מסוגלת אכן להשיג כאמור את הסליחה בכל עת, אבל אין בה הכח לטהר את נפש החוטא מגועל העוונות. וזה תפקידו של יום הכיפורים, שכפרה משמעותה הטהרות דווקא משתי בחינות המובאות באמרתו של רבי עקיבא בסוף המשנה, בשני הפסוקים של יחזקאל וירמיהו, אחת שהיא זריקת מים טהורים על החוטא מצד הקב"ה, בחינת "מי מטהר אתכם" ואחת שהיא טבילת ישראל כביכול ב"מקוה ישראל ד'" בחינת "לפני מי אתם מיטהרין".
עצם החילוק שבכאן קשור לכך שאין עיקרו של יום הכיפורים בכך שהוא יום של תשובה וסליחה כמו שאר ימי תשובה אלא שהוא בעיקר יום קבלת הלוחות השניות, דהיינו "יום חתונתו" כמבואר במסכת תענית, שהוא בחינת מתן תורה שלאחר החטא והתשובה. בחינה זו של חידוש מתן תורה בעולם התשובה קשורה למה שאנו למדים בשלוש עשרה מידות של רחמים: השם (לפני החטא) השם (אחרי החטא). וכפי שאין לשם הוי"ה תרגום, דהיינו שאין הוא שייך כלל לדברים שיש להם שיתוף במציאות של העולם אלא שהוא מקור למציאות זו, בעוד שלתהליך הרגיל של התשובה יש לו יעילות להשגת הסליחה, רק מד' עצמו הכח של הטהרות הנפש להיות כבריאה חדשה מנוקה ומטוהרת כדי לחזור להיות כמו שהיתה לפני החטא. דוקא בגלל שאנו מקבלים ביום הכיפורים את הלוחות השניות במדרגה זו של עולם התשובה כעולם המחודש מכל וכל, עיקר עבודת התשובה של היום היא במדרגה זו של דברי רבי עקיבא "אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים", היינו שבראש השנה קיימות שתי האפשרויות של אם כבנים אם כעבדים, אבל ביום הכיפורים, "בנים אתם לד' אלהיכם".
שבת שלום וחתימה טובה