סגור

על אחדות העם כסנגוריה בימי הדין

השנה היוצאת היתה שנה קשה מאוד לעולם כולו. למרות הקשיים, דווקא התמקדות בלהרבות אחדות בעם במקום במחלוקות, היא העשויה אולי לעורר סנגוריא

הרב אלדד יונה
ו בתשרי התשפא
,
24 בספטמבר, 2020 12:35

צילום: shutterstock

ידוע המדרש שגזר דינם של דור המבול, למרות שהשחיתו את דרכם, לא נחתם אלא על הגזל. על שנאה שהיתה ביניהם, שנאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ". גם בימי מלכי ישראל שעבדו עבודה זרה ה' המתין להם שנא' "חבור עצבים אפרים- הנח לו". עצבים זה אלילים. אבל הוא "חבור", מאוחד, אז ה' ממתין להם שמא יעשו תשובה. אבל בשנייה שנהיו מחלוקות ביניהם "חלקו פניהם עתה יאשמו". וכך מצאנו על דור הפלגה שכל עוד שהיו מאוחדים "ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" ח"ו, ורק כשהתחילו מחלוקות ביניהם "נרדה ונבלה שם שפתם" ניתן רשות למקטרג לקטרג מיידית.

ברור שה' דן על כל חטא שהוא, ובסופו של תהליך אחדות לא תציל מעונש על עבירות שבין אדם למקום. אבל כל עוד שיש אחדות לפחות ה' ממתין שמא יעשו תשובה. כשיש מחלוקת ח"ו ההמתנה מסתיימת.

אבל מדוע ה' בעצם עושה ככה באופן כזה שיהיו פערים מלכתחילה שיהיה צורך להתגבר עליהם ולגשר? מדוע לא כולם נולדו בהשקפה אחת ובדעה אחת, בצורה שמלכתחילה לא יהיה יצר הרע של מחלוקת?

יש הרבה תשובות בדבר, אבל נאמר רעיון אחד. מיכיהו בן ימלא תיאר לאחאב (מ"א, כ"ב, י"ט) "וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר ה' רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ". כביכול יש בשמיים בית דין עם סנגורים וקטגורים. לסנגור יש אג'נדה שהחסד והרחמים ישלטו. לקטגור יש אג'נדה של דין ועונש.

לפעמים צריך לקרות דבר גדול מאוד רוחנית. אבל יש קטרוגים. האדם חטא ולא ראוי לאותו חסד מיועד, העם חטא ולא ראוי לאותה נשמה גדולה שתרד וכו'. מה ה' עושה? מוריד את הנשמה במקום שנראה בזוי. אז פתאום בכדי להקים את השושלת שממנה יצא המשיח קורה מעשה יהודה ותמר כדי שיוולד פרץ בלי קטרוג. אחר כך רות המואביה מתערבת בזרע פרץ ונהיה ספק אם מואביה נקבה כשרה לבוא בקהל, אחר כך אחיו של דוד חושבים שהוא ממזר ומרחיקים אותו. ואז קורה הפאדיחה של דוד ובת שבע (שעליה נדבר להלן) ושלמה נולד דווקא מהם. ושלמה לוקח את נעמה העמונית (שוב- עמוני ומאובי) וממנה נולד רחבעם. בהמשך ביתו של אחאב מתחתנת עם יהורם בן יהושפט מלך יהודה ואחרי שבנה אחזיה נהרג רוצחת את כל זרע דוד חוץ מיואש שהוחבא בבית המקדש, שהוא עצמו נכד שלה. ומאותו רגע כל זרע דוד כולל בתוכו גנים של זרע אחאב גם.

ומהשושלת הזו בדווקא יצא מלך המשיח. מדוע לא ממשפחה נקייה מכל רבב? משום שממשפחה נקייה המקטרגים לא יתנו לנשמות בשושלת לרדת. הם "יגישו אינסוף עתירות" בשמיים שהעם לא ראוי לגאולה כי חטא וכו'.. אבל כשהנשמה יורדת בדרך כזו, המקטרגים שותקים. הם אומרים- שמא היהלום שיורד יתלכלך במקום שאליו הוא יורד, ויפסיק להאיר...

לכן, אמרו חז"ל, "הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה", לפעמים דווקא הנשמות הגבוהות מתחילות במקום מאתגר רוחנית. בכדי לבלבל את המקטרגים.

להבנתי הדלה, אחת הסיבות שגאולתנו באה דווקא ע"י לא שומרי מצוות היתה בדיוק ע"פ הרציונאל הזה. הגיע זמן גאולתן של ישראל ושל קיבוץ גלויות. אבל המקטרגים לא נתנו. הם הגישו עתירות שהעם לא ראוי והעוונות שגרמו לגלות לא תמו. מה עשה הקב"ה- אמר להם שהגאולה תבוא ע"י לא שומרי מצוות, וזה כביכול לא יוביל לגאולה אמיתית. אז בדור הראשון נקבעו עובדות בשטח, העם חזר לארצו בהמוניו מכל קצוות תבל, הקים גשמית מדינה מפותחת. ואז אחרי חצי דור בארץ מתחילה תשובה. אנשים, אפילו מהמקומות הכי חילוניים, מתחילים להתעניין ביהדות. האויר הטהור של ארץ הקודש מחדיר באנשים קדושה בלי שהם מודעים לזה אפילו.

לפעמים זה גם בהקמת בית. האר"י כותב (שער הגלגולים הקדמה כ') שדווקא כשזה הדבר האמיתי יש המון קשיים בהתחלה. הרי האדם כבר היה כאן פעם וחטא, ובפעם השנייה שהוא כאן המקטרגים רוצים למנוע ממנו את אשתו האמיתית, כי אם יזכו להיות ביחד זה דבר גדול שלא כל זוג זוכה לו (למשל, הם לא באמת יכולים לכעוס או לשנאות אחד את השנייה, כי הם אותה נשמה). אז פתאום קורים בתחילת הדרך כל מיני סכסוכים שאף אחד לא רצה בהם, לא בגלל שזה לא זה, אלא דווקא בגלל שזה כן זה, אלא שיש קטרוגים. וככה מסביר האר"י את דברי הגמרא "וקשה לזווגם כקריעת ים סוף".

אז ככה זה גם בעם כולו. לפעמים המקטרג בכוונה מחלק את העם למגזרים, כי אולי ככה המגזרים יריבו ואז לא תהיה ישועה. הוא גם יתן לנו הסבר ברור למה השני טועה ואילו אנחנו הצדיקים המושלמים, בעוד התורה אומרת במפורש "לא תתגודדו- לא תיעשו אגודות אגודות".

כאמור לעיל, אחד הדברים הגדולים היוצרים קטרוג הוא פגיעה באחרים. אחת הסנגוריות הגדולות היא אהבת אמת בין אנשים.

הבעיה שהרבה פעמים יצר הרע יודע לתת לנו הצדקות פורמליות. ניקח את דוד ובת שבע כדוגמא. פורמלית דוד היה "מסודר"- בת שבע פורמלית גרושה, שהרי כל היוצא למלחמה בימיו נותן גט לאשתו בכדי למנוע עיגון אם יפול בשבי. אפשר גם להיתמם ולהאמין שבת שבע הרי בטח גם הסכימה באמת (וכי היתה לה בחירה חופשית אמיתית לסרב למלך? זה עם טעם גדול לפגם כמו שאסור קשר כשיש יחסי מרות בימנו). אז לכאורה דוד זך . אוריה החיתי פורמלית "מורד במלכות", שהרי מצאו לו סעיף נידח שעבר עליו- הוא קרא ליואב שר הצבא "אדוני יואב" בפני דוד, ולכן היה חייב מיתה.

אבל, אצל ה' הצדק הוא מוחלט. אז אמנון פתאום עושה מה שעושה עם תמר. פורמלית הלכתית תמר לא אחותו. תמר הרי בת אשת יפת תואר. תמר גיורת, וגר שהתגייר כתינוק שנולד דמי. מצד זה שאמנון עשה בלי רצונה של תמר רמזו לדוד שמהותית אין הפרש גדול בין מעשהו האלים והמזעזע של אמנון לבין חוסר יכולתה האמיתית של בת שבע לומר למלך "לא", כמו שסעודה שאינה מספקת לבעליה היא כמו גזל, למרות שלא חטף בכוח מיד חבירו אלא רק באמצעות לחץ. ומצד דיני עריות מה הבעייה? שאין רק פורמלית. יש גם רגשית-מוסרית. רגשית מוסרית תמר ביולוגית בת של דוד וחולקת 50 מהגנום עם אמנון, ולכן אפילו אם היה בהסכמתה זה נחשב בושה. באותו אופן- אמנם בת שבע היתה גרושה, אבל ציפתה לאוריה שישוב מהמלחמה ויקדש אותה מחדש.

כשאבשלום מורד בדוד, וזה וודאי יותר מרידה במלכות מניסוח לא מדויק של אוריה, דוד לא מוכן שיהרגו אותו, כי זה בן שלו. מידה כנגד מידה. מראים לך מהשמיים שה' יכול לעשות תחכום פורמליסטי יותר ממך...

הנמשל? יש אנשים שחושבים שבקשת מחילה לפני כיפור זה טקס פורמלי יבש. לדקלם את המילים "אני מבקש מחילה" ו"אני מוחל" והופ, כמטה קסם, הכל נמחק. זו כמובן בדיחה.

בקשת מחילה פירושה הנכונות האמיתית והכנה להבין ממה הזולת נפגע, להיות אמפטי באמת, לחשוב עליו כאילו הוא בן או אח שלך, ולעשות כל מאמץ סביר לתקן. לא כהצגה עד אחרי כיפור (ולמחמירים עד אחרי הושענא רבא), אלא לתמיד בלי נדר. שינוי אמיתי, פנימי, שורשי.

מחילה אמיתית זה לא לדקלם "הריני מוחל וסולח" כשהלב מלא בכעס. זה ייתכן רק אחרי שיחת עומק, יישוב ההדורים באמת. רצון כנה לכבד ולהיות מכובד, לאהוב ולהיות נאהב.


נאמר עוד וורט על נושא אהבת השני מתוך אמפטיה אמיתית:

ידוע הסיפור שרחל באה ליעקב בבכי "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי". יעקב לא יכל לעשות הרבה הרי... מה שהיה ניתן לעשות הוא עשה, אבל מהשמיים היה נעול. יעקב ענה לרחל לכאורה תשובה רציונאלית- "התחת אלוקים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן".

אבל, האדם איננו רק יצור רציונאלי. יש לו גם רגש. ורחל נפגעה. מאוד נפגעה. כי היא לא בהכרח חשבה

שיעקב יכול לעזור לה, אבל היא רצתה שיהיה איתה בצער, שהיא לא תהיה בודדה. ליעקב כבר היו ילדים מלאה. רחל היתה בודדה בצער שלה. לכולם במשפחה יש ילדים ולה אין. היא היתה צריכה את ההקשבה והאמפטיה של יעקב. שתדע שהוא לא נטש אותה בצערה. שהוא עדיין איתה ולא ברח לצד של לאה עם הילדים והשאיר אותה לבכות לבד. לא עניינה אותה תשובה "רציונאלית".

אומרים חז"ל שאמרו ליעקב "ככה עונים את המעוקות? חייך בניך עומדים לפני בנה" (השבטים שהשתחוו בסוף ליוסף).

כיצד אנחנו עונים את המעוקים והמעוקות? אנחנו נותנים להם הקשבה אמיתית מתוך דאגה כנה, או מחפשים להסביר למה "לא ניתן לעזור"? ובכך לפתור את עצמנו, שהרי אנחנו כבר מסודרים?

בהתקרבנו ליום הכיפורים, יום אדיר בימי שנה, אחרי שנה כל כך נוראית שעברה על העולם כולו, נזכיר לעצמנו מה אנחנו קוראים בהפטרת שחרית ביום הגדול- "ותפק לרעך נפשך, ונפש נענה תשביע- מתברך באחת עשרה ברכות".

ויהי רצון שה' יחתום אותנו ואת העולם כולו לשנה טובה, שנת בריאות ושפע ושלום.

עוד אין תגובות, היו הראשונים להגיב!
כתבו תגובה
המשך באמצעות
שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון
יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

 צילום: דוברות המשטרה

נתניהו וגנץ סיכמו: הסגר יוארך עד יום ראשון בחצות

קרא עוד