לפני למעלה משנה התבקשתי על ידי משפחה אחת ללוות ולהדריך אותה בתפילת שחרית בכותל המערבי, לרגל היכנס בנה הגדול לעול מצוות. נעניתי בחיוב לבקשה. וכך, בבוקרו של יום חמישי אחד, עליתי עם המשפחה ועוד קבוצת אורחים להסעה שאורגנה מראש ועלינו ירושלימה. לקראת השעה תשע הגענו ליעד. האוטובוס הוריד אותנו מחוץ לעיר העתיקה והתקדמנו רגלית לכיוון הכותל.
ידעתי שבראש ובראשונה עליי לתפוס בימה שנוכל לקיים סביבה את התפילה ולקרוא עליה בתורה. ידעתי גם שיש לדאוג לכך שהבימה תהיה ליד המחיצה, כך שגם הנשים תוכלנה להיות שותפות לשמחה. לאחר חיפוש לא קצר מצאתי את הבימה המיוחלת; מסתבר שלעוד רבים היה בר מצווה באותו יום.
כשמתפללים מכל הארץ ומכל העדות נדחקים מלפנינו ומאחורינו התחלנו בהנחת התפילין. בקושי רב מצאתי כסא פנוי כדי לשלשל עליו את רצועות התפילין, שלא ייפלו על הרצפה. על הכסא הנחתי גם את תיק הטלית והתפילין. העדפתי להתפלל בעמידה מאשר להניח את התיק בצורה לא מכובדת במקום אחר.
פתאום נזכרתי שעליי למצוא ספר תורה. נגשתי לאחת הבימות הסמוכות, שם עמדו לסיים את התפילה, ובקשתי להשתמש בספר התורה. 'רגע', ענה לי אחד המתפללים, 'עדיין לא הגענו להכנסת ספר תורה'. המילים 'הכנסת ספר תורה' נשמעו לי זרות בסיטואציה הזאת. להיכן בדיוק הם מכניסים את הספר? הרי ספר התורה עומד שם על הבימה מתחילה התפילה מכוסה בטלית. בהוצאה הם מרימים אותו, מסתובבים בין המתפללים ומניחים אותו שוב על הבימה, וכן בחזרתו. הוא מעולם לא יצא ממקום מסוים ולא חזר אליו. הרי ארון קודש אין שם. אז איזו החזרה יש שם בדיוק?
הסיטואציה הזכירה לי את תפילות השטח בצבא. חבורת חיילים מחפשת מקום פנוי להניח עליו את תיק התפילין כדי שלא יונח בביזיון על הרצפה. חלק מוצאים פינה פנויה בעוקב, חלק בנגמ"ש. התפילה כולה כמובן נעשית בעמידה. ספר התורה שהוריד המש"ק דת לשטח נמצא על שולחן מתקפל במרכז, עטוף בטלית. ההוצאה וההכנסה נעשות משם ולשם. הכל ארעי, רחוק מאד מתפילת הקבע שבבית הכנסת.
ואז נפל לי האסימון - התפילה ברחבת הכותל היא תפילה בשטח, פשוטו כמשמעו. נכון, על פי המדרש, שכינה לא זזה מכותל המערבי, אבל חוץ מזה אין שום הבדל בין התפילות. הארעיות היא אותה ארעיות, השטח הוא אותו שטח פתוח. מסיחי הדעת הם אותם מסיחי הדעת - מראות, רעשים, אנשים שדוחפים; וגם החיפוש אחר מקום נקי הוא קשה באותה מידה. אלא שבעוד שבשטח שבצבא אין לנו כל ברירה אלא להתפלל שם, דווקא בכותל המערבי יש.
*
הגמרא במסכת ברכות אומרת (לד, ב): "אמר רב כהנא: חציף עלי מאן דמצלי בבקתא", חצוף הוא מי שמתפלל בבבקעה. הסיבה לכך לדעת רש"י היא שמקום פתוח איננו מקום צנוע ודעתו של אדם מפוזרת ולא מיושבת שם. לדעתם התוספות יש עוד נימוק להלכה זו - במקום פתוח יש אנשים ההולכים ובאים המסיחים דעתו של אדם, ומפריעים לתפילתו. השולחן ערוך אימץ את דעת רב כהנא ופסק (או"ח צ, ה) 'לא יתפלל במקום פרוץ כמו בשדה'. על פי האחרונים די במקום מוקף מחיצות כדי לצאת ידי חובה בכך ואין צורך בתקרה (ראה משנ"ב שם).
נשוב אל הכותל. ברור כי המחיצות המקיפות את רחבת הכותל אינן הופכות אותו למקום סגור. אילו היה מתנהל שם מניין גדול ומרכזי ניחא, אבל כאשר יש שם כל כך הרבה מניינים המלווים בתנועת אנשים ההולכים ובאים, בנוסף לאלו יש את הבאים רק לבקר את הכותל או להתרשם מן המקום העתיק, ברור שלא ניתן לראות את המקום כמקום מתוחם ומגודר, ודינו כשטח פתוח. וכך גם התפילה בו נראית. לא מסודרת, לא נוחה, ועם הרבה מסיחי דעת.
אינני יודע אם מי שקבע כי רחבת הכותל תהיה בית כנסת אורתודוקסי חשב על תרחיש שכזה. מה שנראה הוא שעל פי ההלכה לא ראוי לקיים שם את התפילות הסדירות. את הרחבה הגלויה יש להשאיר למבקרים הרבים שבאים לפקוד את הכותל, לאלו שבאים לסייר ולראות, למניחי הפתקים ולאומרי התהילים. את התפילות האישיות ניתן יהיה לקיים שם.
מנגד, את התפילות הסדירות צריך לקיים במבנה סגור. ניתן להציע להרחיב את המבנה הפנימי שנמצא בצדה הצפוני של הרחבה ולהקים שם בית כנסת מסודר, עם מושבים ובימה וארון קודש, ולצידו אם נרצה עוד מספר חדרים בהם ניתן יהיה לקיים תפילות במניינים קטנים. עם תכנון לא מסובך ניתן גם יהיה לבנות במקום עזרת נשים כדת וכדין, שם תוכלנה הנשים להשתתף בתפילות הסדירות, כבכל בית כנסת, וכן לחגוג עם משפחותיהן את האירועים השונים
נראה כי הצעה זו גם תסדיר את נושא התפילות במקום, שיהיו על פי דרישות ההלכה, וגם תמנע סערות שונות כמו אלו שהתעוררו על ידי נשות הכותל. ברחבה שבחוץ כל אחד יהיה אחראי לתפילתו. מי שרוצה לעשות זאת עם טלית ומי שרוצה להניח תפילין תניח. היות ושטח זה לא ייקרא עוד בית כנסת, לא יהווה הדבר התרסה כל כך בוטה. מנגד, בבית כנסת שיוקם בצד הצפוני ושייערכו בו תפילות סדירות, יהיה צריך לשמור על קדושת המקום כמו כל בית כנסת אורתודוקסי. מי שלא מעוניין בסדר כזה יסתפק בתפילה בחוץ.
הכותב הוא רב קהילת ישראל הצעיר, רמת פולג, נתניה