חדשות כיפה

קודם ארץ ישראל, אחר כך ירושלים

ביום ירושלים אנו מציינים את שחרורה של העיר העתיקה, 19 שנה אחרי הקמת המדינה. גם בפעם הראשונה שעם ישראל כבש את הארץ, ירושלים נכבשה בתקופה מאוחרת יותר. נראה שההיסטוריה חוזרת על עצמה

ירושלים

ירושליםצילום: נתי שוחט/פלאש 90

כנראה שההיסטוריה באמת חוזרת על עצמה. כל ילד יודע שלאחר מלחמת העצמאות לא שלטה מדינת ישראל הצעירה על ירושלים העתיקה, ושחררה אותה רק כעבור 19 שנה. אבל, מה שמעניין הוא, לשים לב להקבלה בין הנתון לזה, לנתון אחר שגם אותו כל ילד יודע, משיעורי התנ"ך - שגם בביאה הראשונה לארץ נשארה ירושלים בהתחלה כחלק מהשטח שלא נשלט ע"י בני ישראל. 

ובאמת, מתי בעצם נכבשה ירושלים בביאה הראשונה של בני ישראל לארץ אחרי יציאת מצרים? מצד אחד אנו רואים שיהושע עצמו נלחם במלך ירושלים, שכך מסופר בפרק י"ב בספר יהושע (פס' ז, י): "
וְאֵלֶּה מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה יְהוֹשֻׁעַ וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן יָמָּה מִבַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן וְעַד-הָהָר הֶחָלָק הָעֹלֶה שֵׂעִירָה וַיִּתְּנָהּ יְהוֹשֻׁעַ לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל יְרֻשָּׁה כְּמַחְלְקֹתָם... מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַם אֶחָד".

מצד שני אנו רואים שבני יהודה, מיד לאחר פטירת יהושע, הם אלו שכבשו את ירושלים, שכך מסופר בפרק א' בספר שופטים (פס' ח'): "
וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-יְהוּדָה בִּירוּשָׁלַם וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ וַיַּכּוּהָ לְפִי-חָרֶב וְאֶת-הָעִיר שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ".

ומצד שלישי, אנו הרי יודעים שמי שכבש את ירושלים היה דוד המלך, שכך מסופר בשמואל ב' פרק ה' (פס' ו'-ז'): " וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל-הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא-תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם-הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא-יָבוֹא דָוִד הֵנָּה: וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד".

האם יש כאן סתירה בין הפסוקים? ממש לא. אם נעיין היטב בספרים יהושע ושופטים נגלה שכיבוש ירושלים היה בשלבים.

המלחמה של יהושע עם מלך ירושלים מסופרת בפרק י'. שם אמנם מלך ירושלים היה בקואליציה של חמישה מלכים שנלחמו עם יהושע ביחד, ואכן באותו פרק מתואר שיהושע הרג את מלך ירושלים, אבל אם נשים לב, בהמשך אותו פרק מסופר שלאחר הניצחון הצבאי הלך יהושע וכבש את כל הערים במהירות, אבל כיבוש העיר ירושלים לא נזכר שם. כלומר, יהושע ניצח את מלך ירושלים וצבאו, אבל לא כבש את העיר ירושלים.

נעבור לספר שופטים, אמנם בני יהודה כבשו את ירושלים, אבל הם לא כבשו את כל ירושלים. בפרק א' בפסוק כ"א אנו למדים כי "וְאֶת-הַיְבוּסִי יֹשֵׁב יְרוּשָׁלַם לֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֵּשֶׁב הַיְבוּסִי אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן בִּירוּשָׁלַם עַד הַיּוֹם הַזֶּה
". ירושלים נכבשה ע"י בני יהודה, אבל ביבוסים שהיו בה, בני בנימין לא נגעו והם ישבו עם בני בנימין עד ימי דוד. מדוע?

מספר לנו רש"י (שם): "ואת היבוסי יושב ירושלם - מחוז היה בירושלים ששמו יבוסי (פרקי דרבי אליעזר לו), ומבני אבימלך היו, ולא הורישם מפני השבועה עד שבא דוד, לפי שעדיין היה נכדו קיים, והוא נשבע לו ולנינו ולנכדו". אגב, אין להתפלא שפעם מוזכר שבני יהודה כבשו ופעם שבני בנימין לא הורישו, משום שהעיר ירושלים היתה חלקה בנחלת בנימין וחלקה בנחלת יהודה.

אם נסכם, גם בביאה ראשונה הייתה ירושלים תקופה מסוימת חציה בידי בני ישראל וחציה לא, ורק לאחר מכן שוחררה כולה.

אם נעבור לבית שני, הרי שלאחר הצהרת כורש ותחילת בניין בית המקדש עלו שבי ציון כל אחד איש לעירו המקורית, שכך כתוב בספר עזרא פרק ב' (פסוק א'): "וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ
" ורק לאחר מכן, לאחר עליית נחמיה, התמקדו בבנית חומות ירושלים ובהעברת עשירית מכלל האוכלוסיה לירושלים כדי לחזקה (נחמיה פרק י"א).

ומדוע בעצם היהודים בכל העליות לארץ, לאורך כל ההסטוריה, מתיישבים קודם כל בארץ ישראל ורק לאחר מכן מתמקדים בירושלים? לעניות דעתי, אם יורשה לי להציג תיאוריה, יש כאן עניין של "מעלין בקודש".

העם היהודי אינו יכול לקפוץ בבת אחת מטומאת ארץ העמים לקדושת ירושלים. הוא צריך להתרגל קודם לקדושת ארץ ישראל, ורק לאחר מכן הוא הבשיל לקבל את קדושת ירושלים. גם בברכת המזון אנו מייחדים את הברכה השנייה לארץ ישראל, ועוסקים בנושא ירושלים רק בברכה השלישית.

הרב אלדד יונה הוא ראש בית המדרש חי"ש - בית מדרש חרדי ישראלי (זרם חרדי המאמין שעל החברה החרדית להשתלב במדינה ובחברה, תוך שמירה על צביונה ואורחות חייה).

07.05.2018

1. הדברים לכאורה פשוטים יותר....... (משה אהרון)

בס"ד.
אנו שרויים בתהליך גאולי מיוחד של גאולת הקץ כשמה גאולת הקץ היא כעין סגירת המעגל של מיצוי החזון של ממלכת כהנים וצירוף כלל האדם לכלל האמונה השלמה ותחת החופה של ה' אחד ושמו אחד. לפיכך גאולתנו זו חייבת להיות מסוכרנסת עם גאולת כלל האדם והאנושות . מכאן לכאורה הדברים פשוטים תחילה ארץ ישראל כבסיס לקיבוץ גלויות ורק אחר כך ובסוף ירושלים כמוקד אחדות לכלל האנושות בבחינת בית תפילה לכל העמים. מכאן נגזרת ההתייחסות הראויה לגבי ירושלים . צריך הרבה צניעות לגביה להבין כי היא צמודה לסדר יום אלוקי שלא תלוי בנו אנו מצווים לקדש לפי שעה הסטטוס קוו להימנע משפיכות דמים ובכל מחיר. ה"כיבוש" של ירושלים הוא תלוי התקדמותינו בחברת מופת . בששת הימים התקדמנו והיינו ראויים קיבלנו עוד נתח ממנה וכך אם נהיה ראויים נתקדם עוד....

דווח על תגובה לא ראויה
כתבו תגובה

המשך באמצעות

שכחתי סיסמה
אין לך שם משתמש באתר? צור חשבון

יצירת חשבון חדש

אני מאשר את תנאי השימוש באתר

גיא זוארץ צילום: פלאש 90. יוסי זמיר

"כיפור כדת וכדין": הבקשה המיוחדת של גיא זוארץ משליחי חב"ד

קרא עוד