יום אחד בשנה מקבלים אירועי השואה את עיקר תשומת הלב הציבורית: בתקשורת, בטקסים הממלכתיים ובבתי הספר, באווירה העצובה שאופפת את הרחוב. אך עבור פרופ' דן מכמן, ראש המכון לחקר השואה באוניברסיטת בר אילן וראש המכון הבינלאומי לחקר השואה ביד ושם, האסון הגדול ביותר שאירע לעם היהודי הוא נחלת היום יום. מזה כמה עשורים עמל מכמן, תושב אלקנה, על פתרון הסבך שמכונה 'שואה'; ככזה, הוא מתבונן בעניין על יום הזיכרון. היום הזה, למעלה משישים שנה אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, מציב שאלות כבדות משקל על שימור זכרון השואה בשנים הבאות, בעידן שבו כבר לא יהיו ניצולים ועל הנחלת השואה לבני נוער כיום.
יום הזיכרון לשואה חי מאוד בקרב הציבור, הרבה בזכות הניצולים. איך אתה רואה את היום הזה בעתיד, בתקופה בה הניצולים כבר לא יהיו איתנו?
זו שאלה קשה מאוד. קשה לנבא את העתיד, ואנחנו הרי יודעים למי ניתנה הנבואה. ראשית כל, צריך להבין שזה אפשרי: העם היהודי זוכר את חורבן בית המקדש כבר אלפיים שנה, ואנחנו אומרים קינות לזכר מסעי הצלב וחורבן קהילות שו"ם. אני חושב שבעתיד נראה צורות מסוימות של זיכרון שקשה לומר בדיוק מהן. אני לא בטוח שהטקס המרכזי של יום השואה ביד ושם ימשוך אליו את הקהל, ויכול להיות שהיום יקבל אופי של לימוד, של דיון. אין ספק שיהיה צריך לעגן את זה בדרך רשמית, כמו במקרה של חורבן בית המקדש. לגבי הניצולים: נעשה מבצע מקיף מאוד של הקלטת עדויות, ואני משער שבעתיד, כשלא ניתן יהיה לשוחח עם ניצולים, יקרינו את העדויות שלהם.
האם כבר היום אתה מזהה את הקושי הזה אצל בני הנוער? להבין את השואה, לדבר עליה?
בהחלט. יש כל מיני גורמים הקשורים לשואה שקשה להעביר אותם לבני נוער כיום: המושג 'פוליטיקה של המונים', למשל. בני נוער מתקשים להבין איך מנהיג יכול לעמוד על במה במשך כל כך הרבה זמן ולסחוף אחריו את ההמון. היום הכל צריך להיות מיידי, תזזיתי, אינטסנט; אם אדם אחד ינאם במשך שעה, כל הקהל יעזוב.
קשה לנוער להבין היום איך השואה התאפשרה. עוד דבר שמסובך להבנה הוא הכוח של האידיאולוגיה. אנחנו נמצאים בעידן של אינדיבידואליזם, הנוער יותר חומרני, יותר מרוכז בעצמו, ולא פשוט להבין איך אידיאולוגיה, השקפת עולם, יכלה לסחוף אחריה כל כך הרבה אנשים.
יחד עם זאת, במקביל מתרחשת תופעה הפוכה, שהשואה דווקא הופכת להיות יותר דומיננטית. לפני עשרים שנה, למשל, לא יכולת למצוא אירועים כמו טקס יום השואה האלטרנטיבי שיזמה שהרה בלאו, וכבר הפך להיות חלק קבוע מהנוף; גם ההתייחסות התקשורתית שונה לגמרי: אם פעם השואה קיבלה ביטוי בתקשורת רק ביום הזיכרון עצמו, היום כבר יש 'שבוע זיכרון לשואה': שבוע שלם, כבר מרגע שנגמר פסח, עוסקים בשואה. חשוב גם לזכור שישנם כיום ארבעה ימי זיכרון לשואה: יום הזיכרון לשואה ולגבורה בכ"ז ניסן; עשרה בטבת, המצוין בעיקר בציבור הדתי; יום השואה הבינלאומי ב-27 בינואר, ויום סיום מלחמת העולם השנייה, שהגיע לכאן בעקבות העלייה הגדולה מברית המועצות. כל זה לא היה לפני שני עשורים. אמנם הניצולים נעלמים לאט לאט, אבל יש דור חדש שמתעניין בשואה ועוסק בה, בדרכים שלו. החידה הגדולה של השואה מושכת אליה עוד ועוד אנשים ברחבי העולם.