אפתח בסיפור קצר עם לקח גדול. אחרי מלחמת ששת הימים ניתקה פולין את יחסיה עם מדינת ישראל. כעבור כמה שנים, משהופשרו היחסים בין המדינות, יצאו משלחות הנוער הראשונות לבקר במחנות ההשמדה (הנסיעות החלו בערך בשנת 1983).
באותן שנים זכיתי לשמוע הרצאה (עם שקופיות. מי חלם אז על מצגות...) מראשוני בני הנוער ששבו מפולין. לא אשכח את האופן המרגש שבו הם סיפרו כיצד הם חיפשו שם תשובה לשאלה: "כיצד זוכרים? כיצד חווים?". צעירה ששבה מהמשלחת סיפרה, שבהגיעם לקרמטוריום הם חשו שהם לא מזדהים מספיק. על כן, לפי הטור נשכב כל אחד מהם בתוך תא המשרפה, וחבריו טרקו מאחוריו את דלת התנור בעודם צועקים בגרמנית.
הסיפור נשמע מזעזע, אך יש להבין שהחברים הצעירים התכוונו לטוב; הם שאלו את עצמם כיצד באמת יוכלו להזדהות עם השואה ועם קורבנותיה. לקח עוד כמה שנים עד שהתגבשו נורמות של התנהגות והתנהלות בעת המסעות לפולין – לאן כדאי לנסוע, כיצד להתנהג וכיצד להביע הזדהות.
אני מביא את הסיפור כדי להזכיר לנו, שמגוונות הן דרכי הזיכרון בכלל, ובפרט אלה הקשורות ליום השואה. דרכי הזיכרון הקיימות היום אינן "תורה מסיני", וראוי לבחון אותן מחדש מעת לעת. הדבר נכון הן כלפי המשלחות לפולין והן כלפי זיכרון השואה כאן בארץ, בכל מסגרת אשר תהיה – בית הספר, תנועת הנוער וראשית לכול – המשפחה. אני נושא את מבטי כעת לטקסים הרווחים במקומותינו, הן בבתי ספר, הן בקהילות והן בתנועות נוער. מרוב טקסים לעיתים נדמה שעבור חלק מאתנו, הם משמשים תחליף לתכנים.
מהי מטרתם של טקסי יום השואה?
קורה לא פעם שאני עד לאנשים שמתכננים טקס ו"מחפשים חומר". לעיתים שאלתי הפשוטה –"מה מטרת הטקס?" – מתקבלת במבוכה. "עושים טקס, כי... צריך", "כי חשוב לזכור"; אם כי לא תמיד ברור מה רוצים לזכור.
מהי מטרתם של הטקסים המיועדים ליום השואה?
לנושא השואה אפשר לגשת מזוויות רבות ולהשיג בציונו מטרות מגוונות, שלעיתים אף יכולות להיות סותרות. עלינו לברר, האם אנו רוצים שבעזרת הטקס והפעילות הנלווית, תלמידינו:
1. ידעו עובדות רבות על מלחמת העולם השנייה בכלל ועל השואה בפרט?
2. ידברו על 'החיה הנאצית' או דווקא על 'האדם הנאצי', כדי שיבינו שבני אדם הם שהגיעו לפשעים אלו?
3. ילמדו על אמונה בשואה ועל אמונה אחרי השואה?
4. ילמדו על עוצמת הזוועות והקיפן?
5. יעריכו את סוגי הגבורה השונים: האם רק הפרטיזנים היו גיבורים? ומי שארגן מניין תפילה בסתר? ומי שהחליט לקום בבוקר ולחיות יום נוסף?
6. יבחנו את יחסינו לפולנים, לאוקראינים ולעמים אחרים באזור ויבררו האם מעשיהם של 'חסידי אומות העולם' משקפים את התנהגות בני עמם? ומה אנו לוקחים מיחסן של אומות העולם אז לימינו אנו?
7. יחשבו האם יש סליחה ושכחה? ובאותו עניין – ייחשפו להתלבטות בדבר רכישת מוצרים מתוצרת גרמנית.
8. יבחנו את היחס בין השואה למדינה: האם צריך מדינה רק כדי להגן עלינו משונאינו? ואם לא הייתה שואה, ובעולם היו אוהבים אותנו, לא היה לנו הצורך במדינה?
9. אחרון, וכחלק מכל זה: יבדקו מהו תפקיד זיכרון השואה ומהי מטרת הנסיעה לפולין.
סוף דבר, יום השואה מזמן לכל מסגרת באשר היא הזדמנות לקיים בירור ולימוד במגמה לבחון שאלות יסוד רוחניות וערכיות. בירור שיסייע לנו להעמיק את תודעתנו לשואה וללקחיה הרבים, ובע"ה יוסיף לבנה נוספת בבניין החינוכי של הדור הצעיר.
הכותב הוא מנהל חינוכי ברשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא