ישנה חבורה יקרה, הקוראת לצום ותענית במהלך יום השואה. כוונתם חיובית כאבם ודאגתם ברורה ואני מצטרף לדאגתם בצורך להנציח את השואה לדורות. זו סוגיה שמטרידה אותי רבות בשנים האחרונות במיוחד לאחר פטירת אמי מורתי ז"ל.
מדי שנה הולכים לעולמם ניצולים, מספרי סיפורים ואנחנו בני הדור השני נדרשים לקחת יותר פיקוד ולהמשיך ולספר לדורות הבאים את העוולה האיומה על רצח והריגה של ששה מליון יהודים.
ראשית, הדרישה ליום תענית ביום כ"ז בניסן היא עתיקת יומין והיא עלתה על שולחנם של גדולי הדור ממש סמוך לתקומת המדינה עוד בשעה, שפצע השואה היה פתוח. באותם הימים פנה רבי חזקיהו מישקובסקי זצ"ל ראש ישיבת כפר חסידים ואחד מחברי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, לרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל שכיהן כרב הראשי לקבוע יום צום וכך כתב לו: "לעורר את כל היישוב על כל זרמיו ושדרותיו ועמו את שרידי הגולה מעבר לים להשתתף באבל האומה על עם ובית ישראל כי נפלו בחרב. לעורר רחמי אבינו שבשמים על שארית פליטת עמו, המפרפרת בין צפרני משחית עולם ומוצאת יום יום להורג".
הרב הרצוג חשב שהרעיון נכון והרחיב על כך בתשובה שהודפסה בשו"ת היכל יצחק (או"ח סימן ס"א) אולם המטרה בתקנה של צום באותה תקופה היתה שונה. הרב הרצוג זצ"ל הסתמך על דברי הרמב"ם בהלכות תעניות שיש לעורר לתשובה (ה,א): "יש ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שארעו בהם כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זאת זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עד שגרם להם ולנו אותן הצרות, שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר והתודו את עונם ועון אבותם".
מצד שני היו שהתנגדו ובראשם החזון איש, שסבר שמדובר באיסור "בל תוסיף" שכן אין רשאים אנו להוסיף חג או תענית ציבור בימינו. (אגרות חזון איש א,צז)
ומסיבה אחרת הרב משה פיינשטיין זצ"ל סבר שאין לתקן תענית חדשה, שכן תשעה באב הוא יום שכולל את כל הצרות שארעו לעם ישראל ואין צורך לתקן יום חדש (אגרות משה יו"ד חלק ד סימן נז) באופן מעשי פסקה הרבנות הראשית בראשות הרבנים הרצוג ועוזיאל זצ"ל שלא לקבוע צום לדורות. חלפו מעט יותר משבעים שנה וכעת מתחדשת יוזמה דומה לקבוע צום שמטרתו שונה. לא מדובר בתענית שסיבותיה זהות לתעניות שנקבעו בעבר על ידי חכמי ישראל, שהיו חלק מתהליך של תשובה, אלא בתענית שמטרתה להנציח את יום השואה לדורות ובאמצעותה נוכל לצרוב לדורות את זיכרון השואה.
אכן קביעת תענית מאפשרת זיכרון לטווח הרחוק, שכן כולנו מכירים את הרצח של גדליה בן אחיקם , המצור על ירושלים ועוד. ולכן אם נקבע תענית לדורות נוכל להבטיח יותר את זיכרון השואה לדורות. על אף שאני מזדהה עם החששות אני סבור שיש להתבסס על תעניות קיימות ובמיוחד תשעה באב, שבאופן יחסי הוא לאומי יותר ומוכר בקרב אוכלוסיות שונות ולהקדיש את חלקו לזיכרון השואה. כך נרוויח שיותר יצומו ביום שנקבע על ידי חכמים ועוד, שהיום יקבל משמעות גדולה יותר שכן היסטורית השואה קרובה יותר אלינו מחורבן הבית. גם חכמי העבר נהגו "להעמיס" על תשעה באב אסונות מאוחרים יותר. ישנן קהילות שמוסיפות קינות הקשורות לשואה וכמו כן ניתן להרחיב פעילות תורנית ותרבותית הקשורה לשואה.
אמנם יום כ"ז בניסן לא נקבע כיום צום אבל הוא יום אבל לאומי, שבמהלכו זוכרים אנו את הקדושים והטהורים, שנספו בשואה ולכן אני חושב שראוי למעט במאכלים (מפנקים) כדי להרגיש בצער הציבור. כך גם ביום הזכרון לחללי צה"ל ונפגעי הטרור כאשר אומה שלמה מצטערת ומתאבלת יש חיוב להשתתף בצער הציבור.
יחד עם זאת, אנו בני הדור השני נדרשים לקחת מנהיגות ולספר את הסיפורים של אבותנו. יש צורך בהכנה וחשיבה איך להעביר את הסיפור מנקודת זווית שלנו כך שהסיפור יהיה כמה שיותר אותנטי. איני יודע מה יקרה בעוד עשר דורות אבל אני מניח שככל שיחלפו השנים ירבו הקשיים.
אני מאמין שהטקסים הממלכתיים יישארו וצאצאנו ימשיכו לספר את הסיפורים. וכל זאת בנוסף לספרים עדויות וסרטים שנעשו וייעשו שיופצו ברבים עד בוא גואל.
הכותב הוא רב מושב משואות יצחק, ראש פורום רבני הקיבוץ הדתי ויו"ר ארגון רבני ורבניות בית הלל