איך מדברים עם ילדים על השואה? 10 טיפים חשובים

מידי שנה מתחוור לנו מחדש, עד כמה קשה להבין ולהכיל בעולם של היום את הזוועות של השואה. אז איך בכל זאת אפשר להסביר אותו לילדים קטנים? רויטל הניג שניר מסבירה

חדשות כיפה רויטל הניג שניר 01/05/19 14:20 כו בניסן התשעט

איך מדברים עם ילדים על השואה? 10 טיפים חשובים
צילום: shutterstock

"בשואה היהודים ראו הכל בשחור לבן?", "למה הם לא קראו לצה"ל?", "באמת הגרמנים האלה השמידו לנו את בית המקדש?", כך נשאלתי על ידי ילדים בכיתה ג'.

יום השואה וילדים. השיעור שאני מעבירה כל שנה בבית הספר מבהיר לי כל פעם מחדש, עד כמה קשה להבין ולהכיל בעולם של היום את הזוועות של השואה. היום הקראתי לכיתה ו' את השיבה של סבתא שלי הביתה מאושוויץ, הרשימות שהיו תלויות ברכבות ובמוקדים של יהודים, שם חיפשה אם מישהו מהמשפחה שלה נשאר. ומול עולם העברת המידע של הפייסבוק והאינסטגרם שיש היום, מדובר בפער רציני.

מה אתן יכולות להכין מתפוחי אדמה? צ'יפס, מוקרם, בתנור עם פסטו, הום פרייז...הן הפליגו בתפריט עשיר מול הסיפור שסבתא שלי מכרה את הלחם שלה בפסח, תמורת קליפות של תפוחי אדמה כדי לא לאכול חמץ.

סבתא אונצי שלי שרדה את אושוויץ עם שתי האחיות הגדולות שלה ששמרו עליה. מול ריבים מטופשים של אחים על מי יותר זמן במחשב ומי גומר את כל המים החמים במקלחת.

השמיכות שהאחיות שלה עטפו אותה במחנה כדי שתיראה גדולה וחזקה ולא תישלח להשמדה, מול דימוי הגוף שלהן.

אני גוועת ברעב, המורה את חייבת לתת לי לאכול עכשיו! לא אכלתי נצח, באמת שאני עומדת למות מול הסיפור על חלוקת הלחם, שתמיד נתנו לסבתא שלי יותר, כי היתה הכי קטנה וחלשה.

והעיניים הגדולות המקשיבות שלהן, שמנסות לגשר על הפער.

 

אז כמה טיפים ממני אליכם, לשיח עם ילדים בגן וביסודי על השואה:

לדבר כמה שיותר בכללי ולעשות להם סדר בזמנים- לפני 70 שנה, ממש לפני הקמת המדינה, ב"רעים"- פרעה במצריים, המן בפורים, אנטיוכוס בחנוכה, היטלר בשואה.

להסביר מושגים בסיסיים כמו גטו, טלאי צהוב, נאצים.

אפשר להגיד בגדול שרצו לפגוע בנו, בלי פירוט על מחנות השמדה, גזים וכו'. אני מסבירה שיש שני סוגים של פגיעה - פגיעה רוחנית כמו שהיה בחנוכה, שלא הרשו ליהודים לשמור על התורה, ויש פגיעה של ממש בגוף כמו המן בפורים, וכמו הנאצים שרצו להרוג את היהודים.

לתת מקום לסיפורים אישיים למי שיש על סבתא רבה, על השכנה, על הדודה שמכירה מישהו שמכיר מישהו שהיה בשואה. זה מחבר.

לספר סיפורים של גבורה - גבורה יהודית על חגים ועל אמונה, גבורה מוסרית על בין אדם לחברו, גבורה של מרד ופרטיזנים. כל אחד והדגש שלו. החירות בשואה היתה להישאר בן אדם בתוך כל הזוועה.

לתת מקום לשאלות, תתפלאו כמה שאלות מדהימות יהיו להם ואם יש שאלות לא מותאמות לכלל אז להגיד שתענו בפרטי אחרי השיעור או אם לא מתאים בבית לאחים אחרים לשמוע, תקבעו זמן לשיח אחד על אחד עם הילד השואל בלי מאזינים.

להסביר שהמטרה היא לא לפחד, אלא לזכור את מה שהיה ולהעביר הלאה. ולכן, מי שמפחד שיהיה קשוב לעצמו, לא חייבים לפחד כדי להיות בסדר ביום השואה (מתאים לגילאי יסודי הגדולים יותר).

אפשר לצייר ציור לניצול שואה שמכירים, או לכתוב לו מכתב, זה נותן תחושת ערך, שגם אני הקטן יכול לעשות משהו.

תמיד לסיים בכוח, בהודיה, ובטוב שיש לנו היום. יש לנו מדינה וצבא, אנחנו מדינה מתקדמת ואפילו הגענו לירח! ואנחנו חופשיים בארץ שלנו, ביחס למה שהיה לפני 70 שנה, אנחנו  בטוח יותר חופשיים.

ולסיום, אני חוזרת לפער שאיתו התחלתי את המאמר. יש לשקף להם אותו, כמה החיים שלנו שונים ממה שהיה בתקופת השואה. זכינו.

 

 

 

רויטל הניג שניר - הורות מתוך חירות. 050-7640186, Horut.herut@gmail.com 

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן