הציונות הדתית עתידה לפניה במובן הזה שבניה עומדים בכל הרשויות ומוסדות ומנגנונים של מדינת ישראל. גם מה שהיה פעם נחשב לעמדות כח, החל מרשות שירותי הביטחון והצבא וכלה במשרדי ממשלה, הכל בהישג ידה של הציונות הדתית. גם היה ראש ממשלה ציוני דתי ואנחנו גם עדים לטשטוש מסוים בין האידיאות הישנות שהבדילו מאוד בין מפלגות והתנועות. היום יש הרבה יותר מיקוד בשאלה מי האיש ולא מהי האידיאולוגיה. מי האיש יותר קובע הרבה יותר מאשר התנועה או האידיאה שבשמה הוא פועל.
ראשי הציונות הדתית עוברים תהליך של הכרה בגודל העוצמה והאחריות של ניהול ענייני המדינה
הציונות הדתית נטועה בכל מרחבי השיח. מרמת הפרט הבודד, אם זה בעולם התורה, בעולם ההתיישבות, בעולם החינוך ובעולם הביטחון. ראשי הציונות הדתית עוברים פתאום תהליך של הכרה בגודל העוצמה ובעיקר בגודל האחריות של ניהול ענייני המדינה כולה. גם עמדת הכוח שאיש ציבור יכול להגיע אליה ועמדת השליטה אם זה חברתית, תקציבית וביטחונית הופכת היום את כל האידיאולוגיה של הציונות הדתית להגשמת חלומות ותפילות של כל הדורות, שפעם לא יכולתי להאמין שזה יכול להיות בעוצמה כזאת. אין היום עמדת כוח שלא יכולה להיות ולא ניתנה כבר או תינתן בעתיד הקרוב בידי אנשים שעולמם הוא מבית המדרש הציוני דתי. לא עמדת הכוח היא מה שקובעת אלא גם המשנה האישית שלך והמשנה ציונית הישראלית התורנית שאיתה אתה מגיע אל עולם המעשה.
אנחנו רואים היום שיש שאלות של שיוויון בנטל ושאלות של לימוד תורה, שאלות של התיישבות בארץ ישראל ויחסים בינלאומיים, מעמדה הבינלאומי של ישראל ומעמדה הכלכלי, העולם המשפטי והאיזון בין כל הרשויות. כל אלה נתונים היום בידינו לצורך ניהול מדיניות רחבה, אחראית וכוללת מאוד. זה כבר לא יכול להיות יותר דאגה למגזר או אינטרס צר של שום גורם. אתה אמנם שליח ציבור של ציבור מסוים אבל הציבור הזה כולו הוא ישראלי וכללי. ולכן אם זה במשרד החינוך, במשרד האוצר או במשרד הביטחון, בכל מקום שאתה פועל השיקולים שלך צריכים להיות כלל ישראליים שכוללים גם את המיעוטים בישראל וצריכים להיות שיקולים ארוכי טווח. "עין לציון צופיה", צופיה לא רק למקום ששמו ציון אלא צופיה פני עתיד, צופה פני עתיד, עתיד קרוב ועתיד רחוק.
50 השנים הראשונות שונות לחלוטין מ-50 השנים השניות
כאשר אנחנו באים אל יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל, אני רואה לנגד עיניי את שנת המאה. קודם כל צריך לבחור את הזרעים שזורעים. חלקם כבר נזרעו וחלקם כבר צומחים ועושים פרי גדול. הציבור הדתי לאומי כל כך רחב ומגוון מהמשפחות שמרכיבות אותו עם כל כך הרבה בריאות ועוצמה. לציבור הזה יש חלק גדול בתרומות כליה, במספר בוגרי קורס קצינים וגם במספר אנשי העסקים והכלכלה. אנחנו רואים שמדינת ישראל הופכת להיות הרבה יותר ציונית לאומית, דתית לאומית מאשר בשנים הראשונות. 50 השנים הראשונות שונות לחלוטין מחמישים השנים השניות. נדרשת כאן אחריות הרבה יותר רחבה וההכרעות בהרבה תחומים. הכרעות יכולות להיות הן בשאלות של גיור ואחריות כלפי כל צאצא של זרע ישראל בארץ ובעולם. ביציאת מצרים משה רבינו הוציא איתו לא רק את הגרעין הקשה של עם ישראל אלא גם ערב רב עלה איתם.
מדינת ישראל היום היא מעצמה ממשית ואזורית אבל גם מעצמה עולמית, מעצמה של ידע, מעצמה של עולם העתיד של הסייבר והבינה המלאכותית, זה עולם חדש לחלוטין שנפתח לפנינו שקשה לתאר את האופקים של העולם האמוני הדתי ההלכתי שייפתח לפנינו. החל מהבית החכם והעתידי של איך בונים היום בתים ואיך בונים רבי קומות בגבעת שמואל ואיך אפשר לפתוח את הברז של השירותים וכלה בהורדת האשפה. כתוצאה מכך, גם השאלה של הרכב החשמלי, שעוד מעט ייקח את המקום הראשי בעולם הרכב, יהיה דיון סוער סביב השאלה של שימוש ברכב חשמלי לצרכי רפואה וביטחון. מכיוון שאנחנו עוברים מעולם שכולו דאורייתא לעולם שכולו דרבנן, אז תעלה כאן השאלה של לגזור או לא לגזור, אם מחדשים גזירות חדשות בימינו או לא. גם בעולם החינוך, בעולם ההכלה שכוללת גם את כל חלקי החברה, זה כולל כמובן דעות שונות ואידאולוגיות שונות שכולם הם בניה של הציונות הדתית.
פני המדינה תהיה כפני הציונות הדתית
בקרוב פני המדינה תהיה כפני הציונות הדתית או פני הציונות הדתית תהיה כפני המדינה. שאלות נוקבות מבחינה אידאולוגית תתורגמנה בעיקר לשאלות מעשיות. זה כבר לא שאלה אידיאולוגית במובן זה נסבל או לא נסבל כי הכל כבר יהיה מצוי, השאלה תהיה ההתמודדות המציאותית. אין כאן שאלות של זה יהיה או לא יהיה, זה יהיה בבית ספרי או לא יהיה בבית ספרנו, הכל יהיה בבית ספרנו בכל המובנים, השאלה תהיה בניית ההתייחסות הנכונה לכל האתגרים האלה גם יחד. 25 בשנים הבאות תהיינה מאתגרות מאוד ומחייבות הכרעות עקרוניות שלא שיערנו קודם. אני לא לשרטט לאיזה כיוונים של פתרונות אנחנו נלך, אך הפתעות גדולות נכונו לנו בעולמה של התורה, בעולמה של החברה ובעולם הציונות הדתית כולו.