מכתב גלוי לתושבי העולם

תושבי העולם היקרים,
אני מבין שאנחנו מרגיזים אתכם, כאן בישראל.
למעשה, נראה שאתם די מרוגזים, אפילו כועסים (ואולי מתפוצצים מכעס).

למעשה, נראה שכל כמה שנים אנחנו מרגיזים אתכם. היום זהו הדיכוי האכזרי של הפלסטינים. אתמול, זה היה לבנון, לפני כן, הייתה זו הפצצת הכור הגרעיני בבגדאד, ומלחמת יום כיפור, וכיבוש סיני. נראה שיהודים שמנצחים, ולפיכך חיים, מרגיזים אתכם.

או כמובן, תושבי העולם היקרים, הרבה לפני קום מדינת ישראל, אנחנו, העם היהודי, הרגזנו אתכם. הרגזנו את העם הגרמני שבחר את היטלר, ואת העם האוסטרי שהריע לצבא גרמניה כשזה נכנס לוינה. הרגזנו גם את כל העמים הסלביים - הפולנים, הסלובקים, הליטאים, האוקראינים, הרוסים, ההונגרים והרומנים. וגם הרבה לפני כן במהלך ההיסטוריה הרגזנו את כולם. הרגזנו את הקוזאקים של חמילינצקי שטבחו בעשרות אלפים מאתנו ב 1648-1849, הרגזנו את הצלבנים, אשר במסעם לשחרור ארץ הקודש התרגזו כל כך על היהודים עד שטבחו במספר אדיר מבני עמנו.

במהלך הדורות הרגזנו את הכנסייה הקתולית שעשתה את כל שביכולתה כדי להגדיר את יחסה עמנו באמצעות האינקוויזיציה. הרגזנו את אויב הכנסייה הקתולית, מרטין לותר, אשר בקריאתו לשרוף את בתי הכנסת ואת היהודים, הראה לנו את הרוח הנוצרית הנפלאה. ובגלל שהתרגזנו כל כך על כך שהרגזנו אתכם, תושבי העולם היקרים, החלטנו לעזוב אתכם, למעשה, ולייסד מדינה יהודית. הרעיון היה שהחיים במגע קרוב עמכם, כתושבים זרים בארצותיכם, מרגיז אתכם ומפריע לכם. מה היה טוב יותר, לפיכך, מאשר לעזוב אתכם ולאהוב אתכם, ולגרום לכם לאהוב אותנו? ולכן החלטנו לשוב לביתנו ולמולדתנו, משם גורשנו 1,900 שנים לפני כן, על ידי הרומאים, שאותם, כפי הנראה גם כן הרגזנו כל כך.

אולם, תושבי העולם היקרים, נראה שקשה לרצות אתכם. עזבנו אתכם, את הפוגרומים שלכם, והאינקוויזיציה שלכם, ומסעי הצלב שלכם, והשואות שהבאתם עלינו, כדי שלא לחיות בכל העולם אלא לבדנו, במדינתנו הקטנטנה. אולם נראה שגם כך אנו ממשיכים להרגיז אתכם. אתם כועסים שאנו מדכאים את הפלסטינים המסכנים.

אתם כל כך כועסים על כך שלא ויתרנו על האדמות ב 1967 - עובדה שהיא בוודאי מכשול בפני השלום במזרח התיכון. מוסקבה כועסת, וושינגטון כועסת. הערבים הקיצוניים כועסים, והמתונים המצרים כועסים גם הם.

ובכן, תושבי העולם היקרים, עיינו נא לרגע בתגובתו של האדם היהודי הפשוט החי בישראל. ב- 1920, 1921 וב- 1929 לא היו שטחים כבושים (אלו של 1967) שיוכלו להפריע לתהליך השלום בין יהודים וערבים. למעשה לא הייתה מדינה יהודית שהייתה יכולה להרגיז משהו. למרות זאת. אותם פלסטינים מדוכאים ונדכאים טבחו עשרות יהודים בירושלים, יפו, צפת וחברון. ביום אחד בירושלים נרצחו במהלך יום אחד בחברון ב 1929. תושבי העולם היקרים, מדוע זה רצחו הערבים -- הפלסטינים -- 67 יהודים במהלך יום אחד ב 1929? הייתכן כי היה זה בשל התוקפנות הישראלית ב 1967? ומדוע נרצחו 510 יהודים -- גברים נשים וטף -- במהלך המהומות שהקימו הערבים בשנים 1936-1939? האם היה זה בשל כעסם של הערבים בשל אירועי שנת 1967? וכאשר אתם, תושבי העולם היקרים הצעתם את תוכנית החלוקה של האו"ם ב 1947 כך שתוקם מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל והערבים התנגדו, ויצאו למלחמה שבה נהרגו 6,000 יהודים - האם היה זה בשל התוקפנות הישראלית ב 1967? ודרך אגב, תושבי העולם היקרים, מדוע זה לא נשמעה קריאת הזעם שלכם אז??

הפלסטינים המסכנים אשר היום יוצאים להרוג בנו באמצעות חומרי נפץ, פצצות ואבנים, הם בחלקם אותם אנשים אשר, כאשר היו להם כל השטחים אשר הם דורשים לקבל היום לצורך הקמת מדינתם - ניסו לזרוק את המדינה היהודית לים. אותם פנים זועמות, אותה השנאה, אותה הקריאה "איטבח-אל-יהוד" (טבחו ביהודים) שאנו שומעים כיום נראו ונשמעו גם אז. אותם אנשים ואותו החלום - להרוס את מדינת ישראל.

הם חולמים היום לעשות מה שלא הצליחו לעשות בעבר. אולם אין אנו צריכים לדכא אותם. תושבי העולם היקרים, אתם לא עשיתם דבר כדי לעזור לנו בשואה, ולא עשיתם דבר כדי לעזור לנו ב 1948 כאשר שבע מדינות הכריזו על מדינה שהליגה הערבית השוותה בגאווה לטבח המונגולים. אתם לא עשיתם דבר כדי לעזור לנו כאשר ב 1967, נאצר, מונע על ידי תמיכתם של המונים פראיים ברחבי העולם, נשבע לזרוק את היהודים לתוך הים. ואתם תמשיכו לא לעשות דבר כדי לעזור לנו אם מדינת ישראל תעמוד בפני סכנת כיליון.

ומאחר שאנו יודעים שמשאלת הערבים והפלסטינים היא השמדתנו, אנו נעשה ככל שנוכל להישאר בחיים בכוחות עצמנו ובמולדתנו. אם זה מפריע לכם, תושבי העולם היקרים, חישבו נא על כל הפעמים בעבר שבהם אתם הפרעתם לנו. בכל מקרה, תושבי העולם היקרים, אם אנחנו מפריעים לכם, אז תדעו שיש כאן יהודי אחד בישראל שלא ממש אכפת לו.
ממני
חיים, ישראל

(פורסם בפורום באתר "הייד פארק")