"ההיית מניח כאן את ראשך האצילי?"

37 שנים מאז שיצחק הירשברג נפל כלוחם צעיר בקרב על ביירות במלחמת לבנון הראשונה, נזכר חברו רן כרמי בוזגלו בפעם הראשונה שנפגשו אי שם בבסיס הטירונים של גולני, ומבקש לשאול אותו שאלה אחת פשוטה

חדשות כיפה רן כרמי בוזגלו 08/05/19 10:10 ג באייר התשעט

"ההיית מניח כאן את ראשך האצילי?"
על החבר שנפל בבירות. יצחק הירשברג, צילום: כיפה, אתר חטיבת גולני

איציק

כל כך הרבה זמן עבר ואתה עדיין "המבוגר האחראי". למרות השנים שנקפו.

נפגשנו לראשונה בבסיס הטירונים של גולני. היינו המחלקה הגרועה ביותר בתולדת צה"ל. עמדנו בבוץ וספגנו נזיפות על (עוד)  מסע כושל שהפך להתעללות (הימים אז היו נטולי כרמלה מנשה). כאילו להוסיף שמחה החל לרדת גשם זלעפות. "תכירו את שני האומללים שמצטרפים אליכם" אמר הסמל הרשע. והליצן המחלקתי סינן: "תברחו"!!!

רק אז שמתי לב לשניים שעמדו בצד. אחד גבוה ולשני בצבץ שפם מתחת לקסדה. ואז נוכחתי לתדהמתי שהשפם רוטט מצחוק. כך נפגשנו לראשונה. מהר מאוד נכבשתי בקסמך והפכנו חברים בנפש. תמיד רגוע, תמיד שווה נפש. כאילו המהומה שמסביב לא נוגעת בך.

הימים ימי מלחמת שלום הגליל. סיימנו טירונות ומיד הוקפצנו לשטח הכינוס בדמור. הגדוד נערך לכיבוש שדה התעופה של ביירות. לי הצמידו מכשיר קשר כבד משום שעשיתי רושם (מוטעה) של ראש גדול. אחד הקשרים של המג"ד שאל אותי על איזה תדר אני. לא הייתי סגור על התדר (ועל עצמי) וחיפשתי מישהו לשאול. מצאתי אותך. מיד שלפת את רשימת התדרים לדורותיהם. בעיניים בורקות סיפרת לי שהמג"ד ציוות אותך אליו והיית חדור רוח קרב.

אחרי הקרב על שדה התעופה נערכנו בשתי מחפורות  ("פיתות") שהכינו דחפורי ההנדסה. אני הצעיר, נשמעתי להוראות המ"מ וחפרתי שוחה אישית בעזרת האת המצ'וקמקת. סיימתי לשמור ונרדמתי. גם הדי הפגזים לא העירו אותי. הסורים עבדו בשיטה סובייטית בדוקה: שיגרו מקבץ פגזי מרגמה והסיטו אל היעד. עם עלות השחר כבר נחתו הפגזים בינינו. אני זוכר שהרמתי מבט השמימה, מחפש לשווא מטוסים של חיל האוויר, שיושיעו.

נשאנו את מתינו ונסנו על נפשנו לטרמינל. תשעה לוחמים איבדנו בקרב. רצו שמועות שאחד מהם "בן מחזור" שלנו.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
סיימנו תרגיל מפרך בחום הלוהט של בקעת הירדן. טיפסנו בואדי פתלתל. ניסית לשמור על שיווי משקל עם הציוד הכבד ובעיקר לא למעוד על חלוק נחל בוגדני. "אתה רואה את העיקול בשביל, שם למעלה"?
במאמץ עילאי הרמתי ראש. ראיתי אותך הולך מעלי, הנשק מאוזן על כתפיך וגבעול קש מבצבץ מהשפם. כאילו בטיול שנתי. "בטיולים שעשיתי, כשברחתי מהישיבה, אהבתי לעצור במקום כזה, פשוט להניח את הראש על סלע ולישון".

37 שנים חלפו מאז. וכשאני רואה עיקול בשביל עזים פתלתל, אני חושב לעצמי: "ההיית מניח כאן את ראשך האצילי?".

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן