יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא רגע שבו הזמן עוצר מלכת, והלב מתמלא בכאב, געגוע וגאווה שאין לה מילים.
זה היום שבו אנחנו מרכינים ראש, אבל גם מרימים עיניים – לזכור, להוקיר, ולא לשכוח לעולם.
בתוך כל השמות והסיפורים, יש שם אחד שהוא עולם שלם בשבילי –
איתי יהושע ז״ל, בן דוד אהוב,
איתי, היית אדם של לב רחב, של נתינה, של שמחה פשוטה ואמיתית.
השארת אחריך חלל שאי אפשר למלא, אבל גם זיכרונות שלא יימחקו לעולם.
החיוך שלך, הטוב שבך, הדרך שלך לראות את העולם – כל אלה ממשיכים לחיות בתוכנו.
מאז אותו יום קשה ב־7.10, שום דבר כבר לא אותו דבר.
אבל בתוך הכאב הגדול, יש גם הבטחה שקטה – להמשיך לספר עליך, לזכור אותך,
ולהנציח את מי שהיית בכל רגע ובכל נשימה.
ביום הזה, אנחנו לא רק זוכרים את הנופלים –
אנחנו מבטיחים להם שהאור שלהם ימשיך להאיר דרכנו.
איתי ,
שנתיים בלעדייך שאתה לא כאן, אבל אתה נוכח בכל פינה בלב של כולנו ,
יהי זכרך ברוך, לעד.