יום הזיכרון, זו השנה השלישית שכמפקד איני פוקד את חיילי וחבריי שנפלו במלחמות ישראל, זהו יום בו הפכתי ממפקד שמגיע לנחם לחבק - לאב שפוקד את קבר בנו.
יש רגע שבו כל העולם מצטמצם לשם אחד, לאירוע אחד, לבן אחד - ברגע הזה, כל המילים נעצרות, הלב מרגיש את מה שהמוח לא מסוגל לעכל, כל מה שנותר הוא לב שבור של אבא, קרוע בין שכול לשליחות בין אב לבן. לא דרגה, לא סמכות, לא פקודה, רק אבא שרוצה להיות ליד בנו. אבא שרוצה להגיע אליו, אבא שרוצה להציל אותו, ואם לא להציל - לפחות להיות שם, להחזיק, לחבק, לעטוף ואם כבר נגזר שאלו נשימותיו האחרונות- אז לפחות לחבק את יהונתן הכי קרוב אליי.
יהונתן שלי בן 18, נער עם לב נדיר, עיניים טובות שראו תמיד את מי שעומד מולו , יש מושטת לחבר, לילד, למבוגר. נפש עדינה עם חמלה לכל יצור חי. יהונתן אהב את האדמה, את הרפת, את הפרות במיוחד וכל חלומו היה להיות רפתן ווטרינר, לחיות חיים פשוטים מלאי משמעות. בדיוק באותם הימים זכה להגשים את חלומו: "אבא, אני מנהל את הרפת לחודש כשאריאל נוסע לחו"ל"
ואז הגיע השבעה באוקטובר, יום שבו הזמן נעצר, וחיי נחצו ללפני ואחרי.
ויהונתן ברפת בבית של סבא , ובתוך הכאוס של המדינה, העוטף, מושב יכיני, שמי חלם שאי פעם יגיעו אליו 8 מחבלים. כדור אחד פגע בו, כדור אחד שקרע את גופו ואת עולמנו כולו. ואני באותה בעת הייתי רחוק - בחו"ל. רחוק ממנו בגוף וקרוב אליו בכל נשימה. שלוש שעות שהרגישו נצח , שלוש שעות שיהונתן מדמם גוסס בין חיים למוות, ואני אבא שלו , מפקד לוחם 30 שנה, לא מצליח להציל אותו, שלוש שעות שבזמן שהלב צועק ונשרף, המוח ממשיך לתפקד – אתה הרי מפקד, מנסה לשים רגשות בצד אפילו לא להיפרד, יש משימה להציל את יהונתן. אף אחד לא מגיע, אף אחד לא מצליח חוסר אונים שאין לו שם ובסוף נותרה רק תפילה- אלוהים בבקשה.
ובתוך השבר מגיעה גם פקודה, תקפיץ את הגדוד למלחמה, רגע, יהונתן גוסס מה עושים? במי במה מטפלים? ברגע הזה עמדו בתוכי שני אנשים שלא יכלו להיפרד זה מזה - האבא והמג"ד. האבא, שרוצה רק דבר אחד להציל את בנו, להיות שם איתו בין החיים לפרידה. והמג"ד , שרוצה לתת פקודות ולרוץ לעמוד בראש חייליו להגן על המדינה.
זה לא היה רגע של גבורה, זה רגע של קריעת הנפש, האבא שבי יודע שהלב והמחשבות צריכות להיות עם יהונתן , והמג"ד שבי מבין את המשימה - הקפיצה למלחמה.
ומול הקרע הזה, אין הכשרה או נוהל, אין פקודות אין מילים מדויקות שיכולות לתאר את הרגעים האלו. ואני נקרע בין אהבתי לבני שגוסס לאחריות חיילי למלחמה, בין מפקד לאב, בין שכול לשליחות ובין אב לבן.
לאחר שלוש השעות, הלב הטהור, המלא חמלה שיש לו מקום לכולם ואפילו לכל בעל חי - נדם. יהונתן שוכב בבית, כבר לא זז, לא כואב לו , הוא מת מאובדן דם, ואילו רק, הייתי שם. הלב ביקש ליפול, התפקיד דרש לקום, והנפש רצתה להיות ליד יהונתן.
למחרת חזרתי לארץ, נשמעים קולות המלחמה, עוד לא בכיתי, לא קברתי את יהונתן, עוד לא הספקתי לעמוד מול האובדן, והשאלה עמדה מולי במלוא עוצמתה, את אבא שכול, צריך להישאר בבית להתאבל על יהונתן, להבין את גודל השבר והכאב, והמג"ד, אני עולה מדים ונוסע להיות היכן שמפקד צריך להיות בזמן מלחמה. זו לא בחירה בין טוב לרע, זו בחירה בין להקשיב ללב או לעמוד במשימה.
בין הבית למדינה, בין השכול לשליחות בין אב לבן. הלב מבקש לכרוע והשליחות דורשת להוביל, האבא מבקש לבכות והמפקד רץ למשימה, המקום בו השבר הפרטי והאחריות הלאומית נפגשים חזית אל חזית. בין שכול לשליחות, בין אב לבן. בחרתי בשליחות, לשוב אל חיילי ולהצטרף למלחמה.
ובשיח הפנימי בין אב לבן הסברתי ליהונתן את השליחות והחשיבות להגן על המדינה שכל כך אהב- כי עליך יהונתן אתאבל כל חיי. נוסע לגדוד, עוד לא מתאפס, ושוב כאב , תומר דולב החייל שלי נהרג, מוצא את עצמי כמפקד מספיד את תומר דולב ז"ל בשעה שאני האבא בכלל אבל ואת יהונתן עוד לא קברתי. ושם עמדתי מול קבר פתוח, מספיד את תומר כמג"ד ובפנים אני כבר קבור כאבא. עמדתי כאבא שבור וכמג"ד מחויב ללוחמיו.
זאת הארץ שלנו, המפקד שנדרש להחזיק בין עולמות, להמשיך לפקד גם שהלב נשבר, שהנפש כורעת, והגוף כואב , לצד זאת המשימה ברורה, להמשיך להילחם על הארץ שלנו - כי אין לנו ארץ אחרת.
ומתוך הכאב והשבר, אני בוחר גם היום לא להישאר רק שם, בוחר להמשיך את "דרך יהונתן", דרך של אהבת האדם, הכרת הטוב, חמלה, ולחשובחיובי גם שקשה. דרך של צמיחה לצד הכאב, יהונתן השאיר לי, לנו, לא רק זיכרון , הוא השאיר דרך.
וביום הזיכרון, שאנחנו מרכינים ראש וזוכרים את כל גיבורנו שבזכותם אנחנו חיים ושרק נהיה ראויים להם. ומתוך הקושי , גם נרים מבט כי מתוך הדמעות והשבר הם נטעו בנו את הכוח והרוח להמשיך לחיות, לבנות, לצמוח ולהגן על ארצנו.
זו הדרך שמחברת בין כאב למשמעות, בין שכול לשליחות .
יהונתן שלי, לא הצלחתי להציל אותך, את הכאב אשא עימי תמיד, את הדרך שלך אמשיך להפיץ "דרך יהונתן"
שמך לא יהיה רק זיכרון, שמך יהיה דרך