ובכל עת שעולה מחשבה אני נזכר
בכל פעם מאותו יום, ליד הרחוב, במעבר
בכבישים, בשבילים ובבית הוא נעדר
בנוף הפרצופים בשבט הוא תמיד יחסר
לא צריך זיכרון וגם לא תאריך
בכדי שנוכל את השבר להעריך
איך נפרצה השורה ונעלם גם מדריך
סתם ככה מכדור טועה, שבטעות, לא נכון העריך
ותחושות הבזבוז מטריפות את הדעת
לא משימה, לא אויבים ולא פעולה משוגעת
סתם נבזים שבאדם שמקצועם הוא העושק
בגללם הלך לנו הילד ,והלך לו גם האופק
ומתחילה לה מסכת של יגון מיותר
של שנים על שנים שהמוות בחיינו נשזר
שבכל אירוע בזווית העין נחפש בין החברים
והאמת שוב ושוב תכה, ללא רחמים
איך מילים כמו מלח וארץ יכולות לשכנע?
ולנסות לעדן תחושות של לב ששוקע
של יואבא ,מאז שהלך המוות בלבם אורח
של אחים ואחיות שגם ליבם, מהיום, רק, כאילו שמח
מה נגיד לרעיה שחשבה שהבטיח לשמור
אפילו לא נלחם ,פשוט בלי כוונה ,באו מאחור
שאילצו אותה כל כך מוקדם את אהבתה לקבור
איך מכבים לה את האש ומדליקים את האור.
פשוט תחזיקו חזק אור ,הורים,אחים וחברים
ארץ ישראל כך מסתבר,נקנית בייסורים
כי המוות והשטן לא כמו שאר האורחים
בלי לבקש ובלי לשאול, נכנסים ישר לחדרים.
והחיים והזרימה האהבה והשמחה מקבלים כיוון
כזה שלא חשבת עליו מעולם כמו מחלת ניוון
שמים אותך על מסלול חדש שלא ידעת
בייחוד על כזה שמעולם לא לו ייחלת
אז יום זיכרון זה יפה ומכובד אולי נהדר
לפני ששמחים לזכור שיש כאלה שאצלם הלב תמיד על מצב נשבר.
להזכיר לכולם שזמן חבלי משיח עוד לא נגמר
ולרשימה המטורפת נוסף לצערנו גם איתמר.
אבל חזקה על זה שיושב במרומים
שבדרך נס ממצולות את העם הזה כל פעם מרים
שנותן לנו להרגיש בחוש דור של גאולה
שמשאיר אותנו גם עכשיו עם חתיכת שאלה
שידאג שייגמרו החבלים ויבוא המשיח
ובכל לב דואב וכואב שמחה מחדש יפיח
וייתן ארוכה נחמה ומרפא לכל שואל
ונגיע כבר לשלב של ובא לציון גואל.