ארז
ארז עם העיניים הכחולות כמו הים,
עם החיוך הענק שרצה לבלוע את העולם.
18 שנים עברו מאז אותו יום ....
18 שנים ויום אחד שנחרט לי בזכרון כל כך עמוק וחזק וכואב שלפעמים נדמה שזה קרה אתמול...
27.6.2003
עוד יום שישי שבו קמתי כרגיל ליום שגרתי וחיכיתי שתתקשר ותספר שהכל בסדר ושאתה בדרך הביתה...
והטלפון צלצל.... אבל הקול מעבר לקו כבר לא היה שלך...
והשנים עברו.
כמה קשה היה.
כמה כעסתי שהלכת..
איך הלכת ככה בלי הכנה מראש?
למה לא הכנת אותי, ילדה, נערה, בת 21 שהיית כל חייה.
איך אפשר להתכונן לריק שכזה?
לא לומדים את זה בשום בית ספר שבעולם..
חושבת כמה יכולת להספיק
כמה יכולת לעשות,
כמה רצית לטרוף את העולם!
חושבת מה היית אומר על מי שאני היום.
על הדרך בה בחרתי להמשיך בחיי.
אתה רואה אותנו שם למעלה?
היו שנים שדברת אליי, איתי
שהופעת לי בחלומות עם החיוך שלך.
כמה חי היית.
וכמה שלא רציתי להתעורר...
הכרית הייתה רטובה מדמעות ומחלומות שכבר לא יקרו.
וכשהמחשבות עלייך מגיעות אני הודפת אותן כמו כדור ברזל! כי מה מחשבות שכאלו יעזרו?
במה הן יועילו?
אם רק היית יודע כמה החיים יפים כאן ארז...
כמה אתה מפסיד...
כמה אהבתי אותך.
ויש אותי כשהיינו ביחד
ויש אותי של אחרי שהלכת...
נשארת כל כך צעיר, הלכת כשיש בליבך כל כך הרבה חלומות..
ואני... אני התבגרתי, המשכתי בחיי,
התאהבתי באלי
אלי שכל כך אהב אותך.
אהבת אחים.
התאהבנו..
אהבה בוגרת כזו... שמבינה שהחיים זה לא משחק ילדים...
יש לי ילדים
אתה יודע ארז?
רזי שלנו נולדה ביום הזכרון.
בשעה 11.00 כשהצפירה נשמעה ברחבי המדינה
היא יצאה לאויר העולם.
כאילו רצית לומר לנו-
אני כאן.
אני שומר עליכם.
אני איתכם.
קראנו לה רזי- על שמך.
אתה כל כך חי אצלנו בבית!
המשפחה שלך כבר מזמן הפכה להיות המשפחה שלנו.
אנחנו שמחים ביחד,
ועצובים ביחד,
ובעיקר הרבה ביחד.
הילדים שומעים סיפורים עלייך
רואים את התמונות
חיים אותך דרכינו.
אתה חלק מאיתנו
לעולם תהיה,
כולנו פה, ממשיכים ושמחים וצוחקים וחיים את החיים ואתה פה.
אבל אתה לא פה....
כבר 18 שנים שאתה לא פה...
ולפעמים מרגיש ממש כאילו זה היה אתמול.
אותו יום שישי נורא, רגע אחרי שאמרת לי שאתה אוהב...
וברגע שאחרי החיים שלי השתנו לנצח...
אתה חי אצלי בלב
עם עיניים כחולות כמו הים
וחיוך שרצה לטרוף את העולם.
שלך-
מלכי
ארז ז"ל ומלכיצילום: באדיבות המשפחה