|
יום הזיכרון הרביעי, ארבע וחצי שנים להירצחו של חברי הטוב נועם אפטר הי"ד שנהרג יחד עם עוד שלושה תלמידים בערב שבת שמות בישיבה בעתניאל.
יום הזיכרון. ניסיון מחודש להתבונן בנועם בתוך עשרות אלפי הנופלים בהיבט של אובדן לאומי. לנסות להתבונן בשליחותם של הנופלים למען העם היהודי כולו ולחזור לראות זאת בנועם.
|
 |
זיכרונות מנועם עולים כל הזמן ולעיתים ניתן לחבר בין הסיפורים ולנסות להבין מעט מדרכו של אדם.
השמש בשקיעתה, ערב שבת קודש בקיבוץ אורים שבדרום הארץ. בבית שמשמש כסניף של ארגון בשם בית הגלגלים, מדריכים חילונים ודתיים מתרוצצים עם ילדים נכים כדי לעזור ולהכין הכול לכניסתה של השבת ולפתע מתעוררת תמיהה מאחת המדריכות החדשות על כך שלאחר חיפושיה הרבים אפילו מראה אחת בכל הבית היא לא מוצאת.
לידי עומד נועם ומשיב לה:
"השבת באנו הנה להסתכל, לחשוב ולעזור לילדים הנכים שקשה להם ולא על עצמנו, ולכן אין צורך במראה!!"
אולי התשובה הפשוטה הזו, אולי ההבנה שחוסר מבטא עניין עמוק יותר עבורנו השאירו חותם חזק.
פחות מחצי שנה אחרי, שוב שבת קודש, שוב נועם, הפעם בסיטואציה קצת שונה.
כשנועם נמצא במטבח של ישיבת ההסדר בעתניאל, כשאיתו עוד שלושה תורני אוכל ופתאום שני מחבלים נכנסים ומתחילים לירות לכל עבר. נועם מנצל את השניות האחרונות בחייו להציל את יושבי חדר האוכל בסגירת דלת המטבח ולמסור את נפשו כפשוטו.
נועם, שבסיפור הראשון אמר ובסיפור השני עשה, מבטא עבורי לא רק סיפור.
לקדש את החומר הוא מושג שגור בפינו רבות, הניסיון לקחת את האידיאלים הגדולים ולהפוך אותם לדרך חיים בשגרה היומיומית, לעבור תקופה משמעותית של לימוד וליישמה לחיים הפשוטים.
לתרגם את אותם ערכים באופן הכל כך אמיתי ולהפוך אותם למציאות, נקודת מעבר קשה שנועם לא ויתר עליה בכל מחיר. הוא הבין שאת הדרך שקיבל בבית ובין כותלי הישיבה לא משאירים שם, בהתאם אליה מקבלים החלטות ובהתאם אליה בוחנים את הכל.
נועם ידע להסתכל על העולם בפשטות, להבין מה עיקר ומה טפל ובהתאם לכך להגיב. לעיתים התגובה היא השתיקה ולעיתים אמירה או עשייה ברורה.
האוטובוס הפלוגתי עוצר, חניכי אחד מהקורסים הפיקודיים של צה"ל יורדים ונועם בתוכם, החיילים מקבלים זמן לאכול ארוחת הצהרים. מסתכלים ימין ושמאל ומבינים כי ישנה מסעדה אחת והיא איינה כשרה. החברה הדתיים תופסים פינה ופותחים את המנות הצבאיות. בזמן ששאר החיילים נכנסים למסעדה ניגש אליהם אחד המפקדים ומתנצל שלא עצרו על יד מקום כשר ושהם לא יכולים לאכול במסעדה, נועם מגיב בפשטות המוכרת ואומר זה שאנחנו אוכלים את המנות הללו ולא במסעדה זה זניח, אבל מה שכואב לי הוא שאוטובוס של צבא הגנה לישראל עוצר על יד מקום לא כשר, וזאת גם אם לא היה כאן גם דתי אחד באוטובוס.
החיבור בין עם ישראל לריבונו של עולם היה חיבור כל כך טבעי לנועם, כשראה שזה לא כך אצל יהודים שפגש זה מאוד כאב לו. בחודשים האחרונים לחייו נושא נועם עסק רבות בנושא קרוב רחוקים, מדוכני תפילין דרך שיעורים לסטודנטים באזור באר שבע ומפגשים אקראיים שהופכים לחברותא. לימוד משותף הקפיד לומר, אנחנו לא באים ללמד אלא ללמוד יחד. ההבנה שלעומד מולך יש לתת לך באותה מידה הייתה חשובה לנועם מאוד. לבא מיתוך מקום אמיתי של ענווה. היו לו כל כך הרבה חלומות שרצה להמשיך ולפעול בהם.
ארבע וחצי שנים אחרי ורוחו של נועם מלווה אותנו, החלל שהותיר נועם הוא חלל עצום עם עוצמה ובכל הזדמנות ישנו הרצון לשמע דעתו ולרצות להיות בחברתו, ואין. הידיעה פשוטה, שיחד עם נועם הלך מאיתנו גם דור חדש שטרם הספיק להקים.
מעט מסיפורו האישי של נועם בתוך סיפורם של עשרות אלפי הנופלים למען תקומתו של עם ישראל בארץ ישראל.
יהי זכרם ברוך.
אלעד איזבוצקי למד עם נועם בישיבה בעתניאל והיה מחבריו הטובים ביותר.