| באדיבות |
חג טוב לך
איני יכול לסגור את המכתב בלי להוסיף לך כמה מילים למסור את רשמי היום שכה גברו. כמה פעמים חשבתי היום: למה אין חיתי עמי! מה צריכה היתה להיות.
עוד במכתבי מאתמול כתבתי לך שהיום נלך לחוג את חמישה-עשר בשבט לתל אביב ולא חשבתי שיהיה מה להוסיף, אבל אספר כסדר:
היום לא יצאנו לעבוד. לא אנחנו הפועלים ולא התלמידים. במקום זה הסתדרו התלמידים למחלקותיהם ויצאו בדרך ליפו. לפנים נסעה עגלה "ירוקה" כולה מקושטה ענפים ופרחים. שמחה היתה בדרך. היום היה נפלא, יום אביב ועל הנשמה כה קל... אבל נכנסים אנחנו לתל אביב ותיכף אפשר היה להכיר כי רבה התכונה. מכל רחוב יוצאים מחנות תלמידים עם דגליהם וכולם, פניהם מועדות לרחוב אחד העם. כשהגענו למגרש ה"פוסטה" [הדואר] נגלה לעינינו מראה נהדר: מאות ואלפי ראשים, תלמידים, שטפו את המגרש, כל אחד על דגלו. נתעורר בי המורה "שבעבר" וליבי מלא גיל שטוף אהבה לתינוקות אלו, עם עיניהם הנוצצות מאושר וטוהר...
יום פקודת הכוחות היה לנו היום הזה. אכן, יש לנו רב. והלא הכל אנחנו, על ידנו ובשבילנו! לא נעשתה עוד ארץ ישראל למרכז רוחני, אבל היא תעשה! הגרעין הבריא, החינוכי והלאומי יצמח לגידול נהדר.
כשהתאספו תלמידי כל בתי הספר על המגרש, התחילו כולם ללכת למשתלת העצים שממנה קיבל כל אחד שתיל ברושים או קזוארינה לנטיעה. הנה לפני ילדי הגנים, אחד, שני, שלישי. הנה ילדי התימנים השזופים עם פאותיהם המסולסלות, חניכי תחכמוני. והנה קול שירים בוקע באוויר: אלה הולכות תלמידות בית הספר למורים ולגננות. עליזות כולן, מלאות חיים ובצעדי און צועדות הן קדימה ואחריהן - הגימנסיה. האחרונים - תלמידי מקווה ישראל, הפלחים בני הכפר שזופי הפנים ואמיצי הידיים. אחרי כל הכבודה הזאת כל תל אביב: הם ונשיהם ובניהם ובנותיהם. כולם הולכים על החולות אל שפת הים שם יטעו על המגרש של השכונה החדשה, שאבן הפינה שלה תונח היום. כי חג גדול ומשולש היום הזה: חמישה עשר בשבט, יובל העשרים של הקרן הקיימת והנחת אבן הפינה למחוסרי הדירות. המון רב נאסף שמה. נבנתה במה בשביל הנואמים. אורחים נכבדים באו: אוסישקין, רופין, אחד העם. היו נאומים, כנהוג, ואחרי זה מסרו את הנחת אבן הפינה לאחד העם.
הזקן, אחד העם, שהביא פעם את ה"אמת מארץ ישראל" והתריע על הדרך ההיא, שאינה נכונה, בא לא כבר לארץ, חלש וזקן, אולי ימצא הפעם את מה שלא מצא לפנים. ואם לא ישבע נחת מהגדולים, הנה תינוקות של בית רבן יתנו בו את התקווה, כי לא לחינם נלחם , לא לחינם התווה דרך חדשה.
תכנים נוספים של מכון שיטים תוכלו למצוא כאן