שאלה:
מה הבעיה שבנות דתיות תלכנה לצבא, במסגרת תרבות תורנית, המאפשרת לשמור על חיי דת כמו בשירות לאומי ועושות את אותו סוג עבודה.היתרון החשוב שיש בצבא הוא בתהליך ההכנה שעוברות הבנות. אז למה לא לנצל את זה שיש יותר הכנה, הרי אעשה את אותו הדבר בשירות הצבאי, ואולי אף ארגיש יותר טוב עם הכנה. אני מדברת על המסגרת הזו בלבד. לא על הליכה לצבא רגיל. הרי זה אותו סדר יום כמו של בנות שירות לאומי. זה ממש מציק לי. אני בהתלבטות אדירה מה לעשות. אם יסבירו לי למה לא, אני אלך לשירות לאומי. אך אני לא מבינה מה הבעיה במסגרת זו שמותאמת לבנות דתיות, מדוע לא מתירים אותה?
תשובה:
א. אכן, יש מקומות בצבא בהן מסגרת השירות דומה מאוד למקובל בשירות לאומי. אבל, כשמנהיגים את הכלל אי אפשר לחלק בין יחידה זו ליחידה אחרת. הפוסקים מתייחסים לצבא כיחידה אחת שבה יש בעיות הלכתיות רבות הנוגעות בעיקר לצדדי הצניעות ולאוירה הכללית.
אי אפשר לפסוק הלכה ברמה כזו שכל יחידה ויחידה תבא למבחן ועל חלק יאמרו כך ועל חלק יאמרו אחרת. ציבור לא מסוגל להתמודד עם מסר מורכב כל כך.
ב. אינני בקי בכל מה שנוגע להכשרה. אם את צודקתף כדאי לפנות לגופים המובילים את השי"ל. אין לי ספק שאפשר לשנות את הדברים הללו לרווחתם של הפעילים.
ג. דווקא לפי ידיעתי, בת שעושה שנתיים שי"ל משרתת שירות ארוך יותר משירות צבאי לבנות.
ד. העובדה שיש דמיון גדול כל כך בין השירות הצבאי לשירות הלאומי רק מדגישה את השאלה למה לא ללכת דרך המסגרת המקובלת על פוסקי ההלכה?
לכי לשירות לאומי, השקימי מכוחך, תרמי לכלל, ובעז"ה תראי ברכה גדולה.